מפונים מיישובי עוטף עזה בבית מלון באילת (צילום: עיריית אילת)דוח חדש של מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, מתניהו אנגלמן, חושף כי המחדלים בטיפול ביישובי ותושבי הצפון אינם כשלים נקודתיים, אלא חלק ממשבר רחב ומתמשך של היעדר ניהול כולל של התחום האזרחי בשעת חירום. הדוח, הרביעי בסדרת ״חרבות ברזל״, מתאר ליקויים מערכתיים מתמשכים: חוסר תיאום בין גופים, היעדר גורם מתכלל שמסוגל להוביל את הטיפול בעורף האזרחי, והישענות על פתרונות זמניים במקום מענה ממשלתי יציב ומתפקד.״מאות אלפי תושבים חוו על בשרם את הכשלים של ממשלת ישראל בניהול התחום האזרחי במלחמת חרבות ברזל״, קובע המבקר אנגלמן.
עבור תושבי הצפון, החיים גם היום בצל הפינוי והאיום המתמשך, הדוח מהווה עדות נוספת למציאות המוכרת להם היטב: חוסר יציבות, קושי לשוב לשגרה ומענה ממשלתי חלקי בלבד.
מחדל מתמשך של 17 שנה
הדוח מצביע כי מאז מלחמת לבנון השנייה, במשך למעלה מ־17 שנה, הממשלה לא מינתה גוף מרכזי בעל סמכות כוללת לניהול העורף בשעת חירום. גם לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל התקבלו החלטות להקים משל״ט (מרכז שליטה אזרחי), שאמור היה לשמש כמטה האופרטיבי לניהול התחום האזרחי במלחמה, אך בפועל נקלטו אליו רק שני עובדים בינואר 2024, והוא נסגר כחודשיים וחצי לאחר מכן מבלי שמילא את יעדיו.
במקביל, הקבינט החברתי־כלכלי, שאמור היה לרכז את ההיבטים האזרחיים הנוגעים במלחמה, התכנס חמש פעמים בלבד במהלך שנה שלמה, ופורום המנכ״לים של משרדי הממשלה, שהתכנס 27 פעמים בשלושת החודשים הראשונים, לא קיבל אף החלטה אופרטיבית בפרק הזמן הזה. בנוסף, המבקר קובע כי גם רשות החירום הלאומית ופיקוד העורף לא נתנו מענה מספק לפערים שהתגלו, כך שהממשלה נאלצה ״לאלתר״ פתרונות תוך כדי לחימה, ללא תשתית שהייתה אמורה להיבנות מבעוד מועד.
כשלים בטיפול באוכלוסיות מפונות
כשלי הניהול ניכרו גם בטיפול במפונים. אגף פנים, תכנון ופיתוח במשרד ראש הממשלה הקים מערך ניהול ממשלתי לטיפול בצרכים שעלו באתרי קליטה, אך המערך לא פעל לאיתור קשיים רוחביים ולא נבחנה כלל מידת היעילות שלו. גם בסיורים שערך המבקר בשטח התגלו פערים חריפים: מחסור בכוח אדם במפעלים חיוניים, מחסור באנשי מקצוע בתחום הפסיכולוגי־רגשי והיעדר נציגות של משרדי ממשלה באתרים שבהם שוכנו המפונים.
מרכז לוגיסטיקה למפונים מיישובי עוטף עזה בבית מלון באילתכשלי התיאום פגעו גם ביכולת האזרחים לקבל מידע ושירותים בסיסיים. במהלך החודשים הראשונים למלחמה הפעילו 33 גופים ממשלתיים לא פחות מ־48 מוקדי חירום טלפוניים, ללא מוקד אחוד וללא תיאום ביניהם. המשמעות הייתה כי אזרחים שפנו לקבלת מענה נדרשו לפנות לגופים שונים במקביל, לעיתים קיבלו תשובות שונות ואף סותרות, ובפועל התקשו למצות את זכויותיהם או לקבל שירות רציף ואחיד. במקביל הוציאו 29 גופים ממשלתיים כ־93 מיליון שקלים על עשרות קמפיינים פרסומיים נפרדים, במקום קמפיין ממשלתי אחוד ומתואם.
האחראים לכשלים
האחריות לכשלים, מדגיש המבקר, מונחת בראש ובראשונה לפתחו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלא הסדיר במשך 13 שנות כהונתו המצטברות את סמכויות הניהול הכולל של ההיבטים האזרחיים בשעת חירום. גם קודמיו, נפתלי בנט ויאיר לפיד, לא קידמו את הנושא בתקופות כהונתם.
שר הביטחון לשעבר יואב גלנט ושרי הביטחון שקדמו לו לא דאגו להסדיר את מעמד רח״ל ופקע״ר, וכתוצאה מכך הגופים הללו לא הצליחו לספק מענה מספק לעורף ולמפונים.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳, שהיה אמון על הפעלת המשל״ט האזרחי והקבינט החברתי־כלכלי, לא מימש את סמכויותיו לטפל בהיבטים האזרחיים של המלחמה. השר כשל בהקמת מרכז שליטה אזרחי ומיעט להפעיל את הקבינט הכלכלי-חברתי בראשותו.
משרד האוצר - הנהלתו וגורמי מקצוע שבו, לרבות בתחום המינהלי והמשפטי, הממונה על השכר וכן נציבות שירות המדינה - לא הצליחו להביא ליישום של החלטת הממשלה להקים מרכז שליטה אזרחי ולהפעילו בשעת מלחמה, ולא נתנו מענה על קשיים במהלך הניסיון לממש את מדיניות השר לעניין הקמת משל"ט אזרחי ופעילותו בשעת המלחמה.
גם מנכ״ל משרד ראש הממשלה, יוסי שלי, קיבל ביקורת בדוח על כך שפורום המנכ״לים שפעל תחתיו לא הניב החלטות אופרטיביות.
לנוכח המצב, המבקר קורא לכלל הגורמים הממשלתיים - ובראשם ראש הממשלה, שר האוצר ושר הביטחון - לפעול באופן מיידי לתיקון הכשלים, ולהקים מערך ממשלתי אפקטיבי לניהול התחום האזרחי בחירום. לדבריו, ״מאות אלפי תושבים חוו על בשרם את הכשלים של ממשלת ישראל בניהול התחום האזרחי במלחמת חרבות ברזל. הביקורת שאנו מפרסמים היום חושפת מחדל מתמשך. אסור לבזבז זמן. על ראש הממשלה ושרי האוצר והביטחון לפעול לאלתר כדי לבסס מערך כולל ואיכותי לניהול ההיבטים האזרחיים במלחמה״.
הכשלים בצפון הם חלק מתמונה רחבה
הדוח הנוכחי מצטרף לדוח חריף שפרסם מבקר המדינה בחודש יוני האחרון על הכשלים בטיפול הממשלה ביישובי הצפון. בדוח ההוא נקבע כי יותר משנה וחצי לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל כ־60 אלף תושבים פונו מבתיהם, וכמחציתם אינם מתכוונים לשוב. תוכנית השיקום שהובטחה כמעט ולא יושמה: מתוך 940 מיליון ש”ח שאושרו הועברו רק כשני שלישים, וגם סכום זה קוצץ; ועדת השרים לשיקום הצפון לא התכנסה אפילו פעם אחת; וראש מטה היישום אליעזר (צ’ייני) מרום התפטר לאחר חמישה חודשים בלבד מבלי שנמצא לו מחליף. במקביל, משפחות רבות נותרו במגורים זמניים, עסקים קרסו או נקלעו למשבר, ויותר ממחצית מבני הנוער בגליל המזרחי דיווחו על פגיעה רגשית ולימודית. ממצאים אלה, שעולים שוב גם בדוח הנוכחי, ממחישים שהבעיות בצפון אינן נקודתיות, אלא חלק ממשבר רחב של היעדר ניהול כולל של התחום האזרחי בשעת חירום.
