ד"ר יוליה ארגמן, ראש מינהל חינוך, רשת החינוך עתידהשאלה שמערכת החינוך צריכה לשאול כיום אינה מסתכמת במה עושים עם הטלפון בזמן יום הלימודים. השאלה החשובה יותר היא:
מה אנחנו רוצים שיקרה כאשר התלמיד מניח אותו בצד?הטלפון ממלא כיום כמעט כל רגע פנוי בחיי ילדים ובני נוער בכיתה, במסדרון ובהפסקה. רגעים שבעבר היו הזדמנות לשיחה, למשחק, להתבוננות ולמפגש, הופכים פעמים רבות לזמן מסך נוסף היוצר ניכור שקט בבתי הספר - כאשר בני נוער היושבים סמוכים זה לזה, מנותקים לחלוטין, ראשיהם מורכנים אל המסכים ומתקשרים ביניהם באופן מוגבל.
ברשת החינוך עתיד אנחנו רואים בהגבלת השימוש בטלפונים הזדמנות לבחון מחדש את תרבות הקשב, ואת המסוגלות לשנות הרגלים עמוקים של דור שלם. מתוך תובנה ניהולית ופדגוגית חדה נולד תהליך
"עוצרים! לא ממשיכים הלאה" - יוזמה לדרישה לערנות אקטיבית ולנוכחות מלאה, לא רק בהיבט של החומר הלימודי, אלא במובן הקהילתי והאנושי.
העצירה היא פעולה חינוכית שמנתקת את האוטומטיות: לעצור כדי להקשיב, להרים את הראש, לזהות מי נמצא לידנו ולראות תלמיד ששינה את התנהגותו, תלמידה שנשארה לבדה בהפסקה או איש צוות שנמצא בעומס. היכולת הזו לראות, לזהות ולהגיב בזמן היא חלק מהותי מתפקידו של בית הספר כקהילה חינוכית ולא רק כמקום שמתקיימת בו למידה פורמלית.
לכן, הרחקת הטלפון היא רק תחילת הדרך. בית ספר המבקש לחזק תקשורת פנים אל פנים צריך ליצור גם חלופות מזמינות: אזורי משחק ותנועה, פינות ישיבה ושיחה, מרחבי יצירה, מוזיקה, משחקי חשיבה ויוזמות תלמידים. המטרה אינה שולחן הפינג-פונג או פינת השחמט, אלא יצירת תנאים שבהם תלמידים פוגשים זה את זה, משתפים פעולה, מפתחים יוזמה ומחזקים תחושת שייכות.
גם למורים תפקיד מרכזי; נוכחות פעילה בחצר, שיחות קצרות במסדרון וערנות לדינמיקות חברתיות הופכות את המורה ממי שמפקח על המרחב למי שמייצר בו קשר. המודל האישי של אנשי הצוות חשוב לא פחות מהנחיות: כאשר המבוגרים נוכחים, קשובים וזמינים, המסר החינוכי הופך לחלק מהתרבות היומיומית.
כאן נכנסת לתמונה גם הרשות המקומית. מנהלי אגפי חינוך יכולים לסייע בבניית מדיניות עקבית, בהתאמת מרחבים, בהכשרת צוותים, בשיתוף הורים וביצירת שפה משותפת בין בתי הספר. כאשר הרשות יוצרת מסגרת משותפת אך מאפשרת לכל בית ספר להתאים את היישום לקהילה שלו, נבנית תשתית לשינוי עמוק ויציב יותר.
מניסיוננו ברשת החינוך עתיד, שינוי משמעותי מתרחש כאשר בית הספר פועל כחלק ממערכת תומכת. החיבור בין הרשות, הנהלת בית הספר, הצוותים ורשת החינוך מאפשר להפוך החלטה נקודתית לתרבות חינוכית, ולחבר בין תפיסה מקצועית לבין יישום ממשי בשטח.
הגבלת הטלפונים היא הצעד הארגוני.
המרחב שנוצר בעקבותיה הוא ההזדמנות החינוכית. ולפעמים, כדי להתקדם כמערכת, צריך קודם לעצור, להרים את הראש ולראות מי נמצא מולנו.
