צילום: ענת מנדילמשבר האקלים כבר אינו איום עתידי או מושג מופשט השייך לדורות הבאים. גלי חום קיצוניים, הצפות, מחסור במים, קריסת תשתיות ואירועי מזג אוויר חריגים הפכו למציאות יומיומית שמחייבת היערכות מיידית. אלא שבזמן שהמדינה מתקשה לעיתים לייצר מדיניות ארוכת טווח, מי שנמצאות בחזית ההתמודדות הן הרשויות המקומיות – אלה שפוגשות את התושבים, מנהלות את המרחב הציבורי ומקבלות מדי יום החלטות המשפיעות על איכות החיים של כולנו.
זו הייתה אחת התובנות המרכזיות שעלו במושבי האקלים שנערכו במסגרת ועידת השלטון המקומי, שבהם הוצגו לראשונה תהליכי עומק שמובילות רשויות ברחבי הארץ – משיקום נחלים ומרחבים פתוחים, דרך הקמת מערכות אנרגיה מקומיות ועד בניית מנגנוני חוסן עירוניים לקראת אירועי קיצון אקלימיים.
הרשויות המקומיות הפכו לקו ההגנה הראשון
מרכז אקלימא - פתרונות לאקלים מקומי - הוקם כיוזמה משותפת של המשרד להגנת הסביבה, משרד האנרגיה, קק״ל ואוניברסיטת תל אביב במטרה לסייע וללוות רשויות מקומיות בהיערכות לאתגרי שינויי האקלים ואירועי קיצון.
תוכנית ״החוסן האקלימי וההשתנות הסביבתית” שמקדמת אקלימא בשיתוף קק״ל ופורום האקלים הישראלי. מלווה רשויות בבניית יעדים, גיבוש תוכניות עבודה והטמעת שיקולים אקלימיים בתהליכי קבלת ההחלטות השוטפים.
בכנס אקלימא שהתקיים במסגרת ועידת השלטון המקומי, חשפה
ליאת ארבל, מנכ״לית משותפת באקלימא את עיקרי התוכנית:
״היערכות אקלימית אינה עוד תוכנית סביבתית שנוספת למדף. מדובר בתהליך של שינוי מערכתי. הרשויות המקומיות שאנו מלוות נדרשות לבצע שינוי עמוק באופן שבו הן חושבות, מתכננות ופועלות. המשמעות היא חיבור בין גורמים שבשגרה אינם עובדים יחד ופריצת גבולות ארגוניים.״
לדבריה, סוגיות מרכזיות בתוכנית עוסקות בשיתוף פעולה בין המחלקות השונות ברשות: ״איך מחלקת החינוך עובדת יחד עם אגף ההנדסה? כיצד מערך החירום משתלב בתהליכי הפיתוח העירוני? איך תחומי האנרגיה, הקהילה, הרווחה והתכנון מדברים באותה שפה ופועלים יחד?״ היכולת לחבר בין אנשים, בין תחומי ידע ובין מערכות עומדת בלב התוכנית. ״אנחנו רואות את השינוי מתרחש בשטח.רשויות מאמצות תפיסות חדשות, בונות תוכניות עבודה ומיישמות פתרונות שמחזקים את החוסן שלהן״ היא מציינת.
עשר ערים ומועצות זכו במענקים לתוכניות בתחום האקלים, שבהן ראשי הרשויות לקחו על עצמם באופן אישי לקדם פרויקט אקלימי-סביבתי משמעותי, ביניהן: אום אל פאחם, אילת, בית שמש, מועצה אזורית ברנר, מועצה אזורית גזר, מועצה מקומית ג`לג`וליה, הרצליה, כפר סבא, מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור ורחובות.
פארק עירוני. צילום: רשויותקק”ל משקיעה מאות מיליוני שקלים במאבק במשבר האקלים
אחד הרגעים המשמעותיים בכנס היה הכרזתו של יו”ר קק”ל, אייל אוסטרינסקי, על הרחבת שיתוף הפעולה עם אקלימא ועל בחינת כניסתה של קק”ל כשותפה מרכזית בארגון, לרבות בעלות חלקית, במטרה להפוך אותה לגוף המוביל בישראל בתחום ההיערכות האקלימית ברשויות המקומיות.
לדבריו, קק”ל מקדמת בימים אלה שורת קולות קוראים בהיקף של יותר מ-115 מיליון שקלים לטובת תוכניות היערכות אקלימית, התייעלות אנרגטית, פרויקטים אזוריים ושיתופי פעולה בין רשויות מקומיות ומועצות במסגרת אשכולות אזוריים. אוסטרינסקי הדגיש גם את חשיבות פיתוח המנהיגות הסביבתית:
״יחד עם הפורום, נשאף להוביל תוכנית משמעותית שבמסגרתה ראשי רשויות, ראשי מועצות, סגניהם וחברי וחברות המועצה המחזיקים בתיקי איכות סביבה וראשי ארגונים חינוכיים, יהפכו לשגרירי השינוי.״
השלטון המקומי מקדים את המדינה
יו”ר פורום האקלים הישראלי, דב חנין, טען כי ברבות ממדינות העולם הרשויות המקומיות מובילות את העשייה האקלימית הרבה לפני הממשלות, ולעיתים אף במקומן.
לדבריו, משבר הקורונה, המשבר הפוליטי והשנים שלאחר מתקפת 7 באוקטובר הוכיחו פעם נוספת כי הרשויות המקומיות הן שמספקות את המענה המיידי לתושבים כאשר המדינה מתקשה לפעול במהירות הנדרשת. עם זאת, הוא ציין כי השלטון המקומי בישראל עדיין פועל תחת מחסור בסמכויות ובתקציבים, במדינה הנחשבת לאחת הריכוזיות בעולם המערבי.
השטחים הפתוחים הופכים לנכס אסטרטגי
אסף קרוואני, מנהל אגף אקלים וקיימות בקק"ל הנחה את המושב שעסק בחשיבותם של השטחים הפתוחים בהתמודדות עם שינויי האקלים.
בעוד שבעבר נתפסו השטחים הירוקים כ”ריאות ירוקות” בלבד, כיום הם מוגדרים כתשתית אסטרטגית לכל דבר: הם מסייעים בהפחתת עומסי חום, קולטים נגר ומקטינים את הסיכון להצפות, תומכים במגוון הביולוגי, מחזקים את ביטחון המזון ומשמשים מוקדי פנאי, קהילה וחוסן חברתי.
במדינה צפופה כמו ישראל, שבה הלחץ לפיתוח ובנייה רק הולך וגובר, שמירה על השטחים הפתוחים הופכת לשאלה של חוסן לאומי ולא רק סביבתי.
דורון שידלוב, ראש המועצה האזורית ברנר סיפר: ״כשהייתי ילד, חשבתי כיצד אפשר לשקם את נחל שורק. כשהפכתי לראש רשות, שאלתי את עצמי כיצד עושים את זה בצורה אסטרטגית״. לדבריו, הובלת מהלך כזה, מחייבת בניית תשתיות של שותפויות ותפקידים: ״אם רוצים להוביל שינוי אמיתי, שנוגע לא רק למועצה אחת אלא למרחב שלם – מירושלים ועד הים – חייבים להפסיק להסתכל רק על גבולות הרשות שלנו.״
בימים אלה הוא פועל לחיבור בין רשויות וגופים שונים, ליצירת מרחב אזורי סביב נחל שורק. ״בשנים הבאות יהיה נחל שורק אחד המרחבים הפתוחים המשמעותיים עבור תושבי בית שמש, ירושלים, רחובות, ראשון לציון ויישובים רבים נוספים,״ אמר שדלוב והוסיף : ״מעבר לתכנון, לפרויקטים ולתשתיות, יש דבר אחד שהוא בעיניי החשוב ביותר: חינוך.״
אילוסטרציה, חום קיצוני. צילום: שאטרסטוקכל שינוי אמיתי מתחיל בחינוך
שידלוב הדגיש כי אין מספיק עיסוק במערכת החינוך בנחלים, בשטחים פתוחים ובערכי טבע ונוף: ״אם אנחנו רוצים שתושבים ישמרו על השטחים הפתוחים, יכירו את ערכם ויראו בהם נכס ציבורי, אנחנו חייבים להתחיל בבתי הספר.״
ג׳לג׳וליה: נחל קנה הפך ממפגע סביבתי למוקד קהילתי
בג’לג’וליה בחרו להתמקד בשיקום נחל קנה ובהפיכתו לציר קהילתי, סביבתי וכלכלי.
דרוויש ראבי, ראש המועצה המקומית ג`לג`וליה סיפר כי בתוך שנים ספורות הפך אזור שסבל מהזנחה ומפסולת למרחב ציבורי משגשג, המשתרע על שטח של 120 דונם, ומשלב שטחים ירוקים, פעילויות קהילתיות וחינוכיות.
בתי הספר קיבלו אחריות על מקטעים שונים של הנחל, התלמידים משתתפים בפעילויות של שיקום ותחזוקה, והמרחב הפך למוקד של גאווה מקומית ותחושת שייכות. במקביל החלו לצמוח סביבו יוזמות כלכליות חדשות, בהן בתי קפה ועסקים קטנים, המעידים על הפוטנציאל הכלכלי הטמון בהשקעה סביבתית נכונה.
ראבי: ״כשגיבשנו את החזון שלנו לגבי נחל קנה, הסתכלנו עליו לא רק כנחל מקומי אלא כציר המחבר בין יישובים, בין קהילות ובין אנשים – מרחב היוצר רצף בין קהילות ומאפשר חיבור מההר ועד הים. מתוך כ-2 קילומטרים של הנחל העובר בתחומי היישוב, כבר הושלמו עבודות השיקום והפיתוח לאורך כ-1,700 מטרים, ונותרו כ-400–500 מטרים נוספים להשלמה.
״בעלי הקרקעות לאורך הנחל ראו את השינוי שהתרחש והפכו לשותפים, כך שההתנגדויות למיזם היו מעטות,״ ציין ראבי.
בג’לג’וליה מקדמים במקביל גם תוכנית רחבת היקף לחוסן אנרגטי, הכוללת התקנת מערכות סולאריות על מבני ציבור, פתרונות לאגירת אנרגיה ותכנון להרחבת הייצור המקומי של חשמל. ״המטרה,״ אמר ראבי, ״היא להגיע למצב שבו ייצור האנרגיה המקומי לא רק יקטין את ההוצאות, אלא אף יהפוך למנוע צמיחה כלכלי עבור הרשות והתושבים.״
התקנת פאנלים סולאריים. צילום: שאטרסטוקמודל גזר לניהול סביבתי
רותם ידלין, ראש המועצה האזורית גזר, הציגה מודל ניהולי שבמרכזו תפיסה שלפיה הסביבה איננה תחום אחריותה של היחידה הסביבתית בלבד, אלא אחריותם של כלל אגפי הרשות.
במסגרת המודל פועלים יחד אגפי החינוך, ההנדסה, התכנון, הכספים והפיתוח סביב שולחן אחד, מתוך הבנה שמשבר האקלים אינו פועל לפי המבנה הארגוני של הרשות ולכן גם הפתרונות חייבים להיות רוחביים.
בגזר שולבו נושאי הסביבה בתוכניות החינוך, במדיניות התכנון ובמנגנוני הבקרה הארגוניים, במטרה להפוך את השמירה על השטחים הפתוחים לחלק מה-DNA הארגוני של המועצה.
עוד הוסיפה: ״אחת התוצאות האחרונות שלנו היא תוכנית ׳חינוך יער׳ במועצה האזורית גזר. זו אינה מחברת רקע בלבד, אלא תוכנית חינוכית שלמה. אפילו ביקורת הפנים שלנו, עסקה בהיערכות לשינויי האקלים. ״
״אנחנו נהיה הראשונים שיגבשו מדיניות אקלימית ברמה של ועדה מקומית, ומערכת החינוך שלנו מדברת בשפת הסביבה.״
העתיד האקלימי של ישראל ייקבע ברשויות
אם בעבר נתפס משבר האקלים כאתגר סביבתי בלבד, הרי שכיום ברור שמדובר בשאלה של ביטחון, כלכלה, בריאות, תכנון עירוני וחוסן חברתי.
הרשויות המקומיות אינן ממתינות עוד למדינה. הן מקימות מנגנוני ניהול חדשים, מייצרות שיתופי פעולה אזוריים ומפתחות פתרונות שמתחילים ברחוב ובשכונה אך משפיעים על החברה הישראלית כולה.
ידלין הוסיפה: ״ לקחנו את המודל הזה שהצעיד אותנו קדימה, והפך את הסביבה לנכס אסטרטגי עבורנו, ופרקנו אותו לשולחנות עבודה ייעודיים. אנשי התיירות, לצד אנשי התרבות והחקלאות, יושבים כיום סביב אותו שולחן ומבינים כיצד מקדמים את החקלאות על בסיס תפיסה סביבתית משותפת.״
לדבריה, ״אנחנו יכולים ללמוד זה מזה ולשחזר את ההצלחות של רשויות אחרות. זו למעשה המהות של שיתופי פעולה ושל למידה בין רשויות. הכוח הגדול ביותר שיש לנו כיום הוא היכולת לקחת הצלחות שהוכיחו את עצמן בשטח, ללמוד מהן ולהתאים אותן למקומות נוספים.״
בסופו של דבר, המאבק במשבר האקלים לא יוכרע רק בהחלטות ממשלה או בוועידות בינלאומיות. הוא יוכרע בשאלה כיצד תיראה העיר שבה נחיה, כמה עצים יהיו ברחוב שלנו, האם תהיה אנרגיה בשעת חירום, וכיצד יתמודדו היישובים עם גלי החום וההצפות של העשורים הבאים. במבחן הזה, נדמה שהשלטון המקומי כבר החל לרוץ קדימה.
