מחאת האוטובוסים הצהובים: ראשי מועצות אזוריות נגד משרדי האוצר והחינוך

מחאת האוטובוסים הצהובים הגיעה לכנסת. צילום: מרכז השלטון האזורי


ראשי המועצות האזוריות בישראל מכריזים על עליית מדרגה במאבק נגד משרדי האוצר והחינוך, בטענה לכשל מערכתי מתמשך שמפר את חוק חינוך חובה חינם ופוגע בזכותם הבסיסית של ילדי ישראל לחינוך בטוח ושוויוני.

"ילדי המועצות משלמים את מחיר הקיפאון של 13 שנה"
למעלה מ-35 אוטובוסים צהובים להסעות תלמידים, יצאו מכל רחבי הארץ לכיוון ירושלים.
המחאה תגיע לשיאה בהצהרה לתקשורת שתתקיים בכיכר האוצר בהשתתפות כל ראשי המועצות האזוריות.
״בזמן שמחירי הדלק, הביטוחים, שכר הנהגים והאוטובוסים זינקו, תקציב ההסעות של המדינה נשאר קפוא. התוצאה: המועצות האזוריות נאלצות לממן מכספן פער עצום של מאות מיליוני שקלים בשנה, במקום להפנות את התקציב לרווחה ולשירותים חיוניים אחרים.



ראשי המועצות האזוריות מסורבי כניסה למשרד האוצר. צילום: מרכז השלטון האזורי


״המדינה מתנערת מחובתה״
מרבית המועצות סמוכות לגבולות המדינה, מה שמעצים, לטענתן, את המחדל. מאות מיליוני שקלים בשנה, שניתן להפנות לרווחה ולשירותים חיוניים אחרים, מופנה להשלמת הפער התקציבי: ״75% מיישובי המועצות האזוריות סמוכים לגבולות המדינה והם זקוקים למערך חוסן יציב,״ טוענים במועצות ודורשים שהמדינה תמלא את חלקה ותפסיק לגזול את תקציבי הילדים.



שיירת האוטובוסים. צילום: מרכז השלטון המקומי


שי חג׳ג׳ יו״ר מרכז השלטון האזורי וראש המועצה האזורית מרחבים:
״75% מהיישובים שלנו הם סמוכי גבול. במקום לטפל בחוסן- אנחנו מממנים הסעות. אנחנו עומדים כאן כדי לומר בקול ברור: החינוך של ילדי הפריפריה והמועצות הוא לא מותרות. הוא לא פריבילגיה. הוא זכות. זכות בסיסית.

75% מהיישובים שלנו הם סמוכי גבול. במקום לטפל בחוסן- אנחנו מממנים הסעות. במקום לטפל במשפחות רווחה- אנחנו מממנים הסעות.
כשאין תקצוב- אין שיוויון. וכשאין תקצוב- המדינה אומרת בקול רם: יש ילדים חשובים יותר וילדים חשובים פחות. יש אזרחים חשובים יותר ויש אזרחים חשובים פחות. ואנחנו כאן כדי להגיד: לא. לא יקום ולא יהיה.

מדברים פה על חוק הגיוס? בוגרי החינוך במועצות האזוריות הם הלוחמים שלנו. הם נמצאים בלחימה ביחס גבוה ביותר מהיחס שלהם באוכלוסיה. הם נמצאים בשירות משפיע ומשמעותי- באופן גבוה ביותר מהיחס באוכלוסיה. והם גם משלמים את המחיר הכבד בלהגן על המדינה האהובה שלנו. ואנחנו לא נוותר על אף ילד לא בנגב, לא בגליל, לא בעוטף, לא בבקעה, לא בשום יישוב שהמדינה שכחה על המפה.

אנחנו דורשים מהממשלה היום- לא מחר, לא אחרי ועדה ולא אחרי דיון נוסף- אנחנו דורשים להעביר את התקצוב המלא להסעות החינוך. לא “פתרון זמני”, לא “טלאי”, לא “נראה מה יהיה”. רק דבר אחד: שילדינו יוכלו לעלות לאוטובוס ולהגיע ללמוד. ייעשה פה צדק. ואנחנו לא נוותר.״