רשות חזקה היא זו הדואגת למי שצריך אותה בשעתו הקשה

״נבט הוא הארגון היחיד בישראל שמספק ארוחת בוקר בתוך מערכת החינוך”, מספרת מנכ”לית הארגון, רותם יוסף-גלעדי. “הרעב שאנו מטפלים בו הוא לא רק תוצאה של עוני כלכלי - אלא של חוסר תפקוד משפחתי. ילדים שלא מגיעים לבית הספר עם אוכל, כי ההורה הוא חד־הורי, חולה, מגויס למילואים, הם ילדים שלא מקבלים מענה לשאלות הכי בסיסיות, כמו ‘מה אני אוכל הבוקר?’”

50 אלף ילדים וילדות סובלים מחוסר ביטחון תזונתי

ארגון נבט דואג בשנת הלימודים הנוכחית ל-23,000 תלמידים ותלמידות המקבלים ארוחת בוקר מדי יום, מתוך כ-50 אלף תלמידים שמגיעים מדי יום לבית הספר ללא כל אוכל. הארגון פועל ב- 470 בתי ספר (כיתות א`-י"ב) ב- 150 רשויות מקומיות, בכלל המגזרים ובכל הארץ. להערכת נבט, במעגל הרחב יותר, מעל 100 אלף ילדים וילדות סובלים מחוסר ביטחון תזונתי.


וידאו: באדיבות YNET

נבט: זקוקים לרשויות המקומיות איתנו

טל אפרתי, מנהל פיתוח משאבים ושותפויות בנבט מסביר את המודל הכלכלי של העמותה, המבוסס על שותפות מלאה - תרומות מהחברה האזרחית, רשתות חינוך ורשויות מקומיות. עלות ארוחת בוקר מלאה ליום הלימודים, הכוללת כריך מזין, פירות וירקות טריים, עומדת על 4.3 שקלים. הרשות משתתפת במחצית מהסכום, 2.15 ₪ לארוחה, ונבט מסבסדת את 50% הנותרים. באופן זה,כל שקל שהרשות מקצה מתורגם ישירות לארוחה לילד.

ברשויות בעלות דירוג סוציו אקונומי נמוך (1 - 3), נבט מסבסדת 75% מהעלות, כך שהרשות נדרשת לשלם רק שקל אחד עבור ארוחה. בשנת הלימודים תשפ"ו יספק הארגון 4,000,0000 ארוחות בבתי הספר ברחבי הארץ.


למרות המודל ההוגן והעלויות הנמוכות יחסית, הרשויות המקומיות מתמודדות עם מגבלות תקציביות. התוצאה קשה:

“ישנם ילדים שמגיעים לבית הספר בלי ארוחה - ופשוט לא מקבלים. גם כשמדובר בעלויות מינימליות, לא תמיד נמצא לכך מענה. לכן יש ערך עצום לכל שקל שהרשויות משקיעות. זה ההבדל בין ילד רעב לבין ילד שיושב בכיתה מרוכז ושבע״, מדגיש אפרתי.

השקעה בכריך: החלטה ערכית, חינוכית ובריאותית

ארגון נבט מדגיש כי האחריות להאכלת הילדים אינה יכולה ליפול רק על החברה האזרחית:

“אנחנו זקוקים לרשויות המקומיות איתנו. זו לא רק אחריות של עמותות - זו אחריות של המדינה. ראשי ערים מבינים שההשקעה הזו אינה רק חברתית, אלא גם ערכית, חינוכית ובריאותית. כל שקל שמושקע - הוא ילד או ילדה שמקבלים ארוחה מזינה.”

העמותה פועלת בשיתוף עם מחלקת החינוך של העירייה, מנהלים ומנהלות בתי הספר. בשלב הראשון נערך מיפוי של הילדים בבתי הספר בעיר – ולאחריו נאמדים הצרכים האמיתיים בשטח אל מול התקציב הקיים.

״הרשות היא שותף מלא בתוכנית ומלווה אותה: היא הגוף שמחליט כמה כריכים יינתנו, בהתאם לתקציב וליכולות של הרשות״ מציין אפרתי.

מה קורה כשהתקציב מוגבל, יש ילדים שלא מקבלים כריכים?

אפרתי: ״אנחנו נמצאים במצב כלכלי לא פשוט ויש לכך השלכות על הרשות ותקציביה. התוצאה היא עשרות אלפי ילדים, מרביתם ילדים בסיכון, שזקוקים לארוחת בוקר בבית ספר - ולא מקבלים אותה. גם כשמדובר בעלויות מינימליות – אין פתרון״.


מה ניתן לעשות כדי לייצר שינוי?

אפרתי: ״האתגרים של נבט הם הגעה לכל ילד וילדה הזקוקים לעזרה,העלאת המודעות הציבורית לנושא הבטחון התזונתי של תלמידי ישראל וגיוס תקציבים לפרויקט. מאוד קשה לזהות ילד רעב. המחנכות יודעות מי מגיע עם כריך ומי לא, חלקן אף רוכשות מכספן לחם וממרח עבור התלמידים הרעבים, אבל זה נשאר מושתק, ברמת השטח. אנחנו מציפים את הנושא למקבלי ההחלטות – למחלקות החינוך ולראשי רשויות״.

לדבריו, עשרות ראשי ערים משתתפים בתוכנית של נבט וגאים באספקת מזון בריא, פירות וירקות טריים, לילדים ולילדות. חשוב להדגיש כי גם בערים חזקות, יש ילדים וילדות רעבים. במחקר שערך הארגון לאחרונה בקרב מנהלי מחלקות החינוך שעובדים מולו, אמרו כולם כי התכנית הזאת היא תכנית ראשונה במעלה מבחינה ערכית. לדבריו של אחד מהם: "לגבי מימון הפרויקט, מדובר בתקציב שלא תמיד יש אותו, אבל יש קונצנזוס, אנחנו מאמינים שהדבר נכון וחשוב. אז זה לא תקציב "בקטנה", אבל בגלל שזה מדורג גבוה בסדרי העדיפויות זה תמיד בפנים."

מעבר לאוכל - ביטחון ותשתית לחיים

המשמעות של פרויקט כזה חורגת מהכריך עצמו. ילד שמקבל ארוחה קבועה בבית הספר מרגיש שמישהו דואג לו, שהוא חשוב, שהוא חלק מקהילה. כפי שאומר אחד ממנהלי בתי הספר:

“אי אפשר לדבר על חינוך בלי לספק קודם את הצרכים הכי בסיסיים. ילד רעב לא יכול להקשיב, לא יכול להתרכז, ובסוף גם לא מאמין שמישהו באמת אכפת לו. האוכל הוא לא רק תוספת - הוא הבסיס.”



עדות מתוך מחקר חברת משב:

"השיקול שלי הוא שיקול ערכי - מוסרי ואח"כ כמובן גם לימודי. כשרוצים להפעיל את המוח של הילד, או את הלב שלו, הוא צריך אנרגיה... ארוחה או כריך זה הבסיס. כשילד מרגיש שהוא עטוף, קודם כל בתזונה ובחום ובאהבה אז זה מבחינתי החינוך השלם. אתה לא יכול לבוא לילד ולהגיד לו כמה אתה אוהב אותו וכמה הוא חשוב לך וכמה הוא יקר לך כשהוא בכלל לא מרוכז, והבטן שלו מקרקרת, והוא אומר `אף אחד לא דואג לי בעולם הזה...`, בטח ובטח כשאין עורף ביתי. אז החשיבות כאן היא חשיבות קיומית נעלה, לא פחות חשוב מעוד שעות מתמטיקה ועזרה באנגלית, כשאתה נותן לו את ארגז הכלים כדי להצליח בעולם. לא אני המצאתי את המשפט `הצבא צועד על קיבתו`..."

"רק פידבקים טובים. אני יושב עם מנהלות, אנחנו עושים סיכום שנה... אין מנהלת אחת שלא גומרת את ההלל. גם עם מנהלות, גם עם המפקחת, שמלווה את הפרויקט הזה. זה דבר מבורך. אני גם יודע להגיד דברים ספציפיים. יש לי בתי ספר שברמה סוציו - אקונומית יותר נמוכה משאר בתי הספר, שאמרו שהפרויקט הזה גרם להם לתלמידאות, ממש כך. יותר נוכחות, ביקור סדיר יותר, השתתפות בלימודים. ממש כך."

למידע ופרטים נוספים: ארגון נבט-סנדוויץ` לכל ילד, טלפון: 09-7909212
www.nevet.org