חיים ביבס בצפוןכבר ביום הראשון למלחמת `עם כלביא`, הרשויות יצאו לשטח ונתנו מענה מהיר לתושבים. באילו אופנים נערכתם לאירוע חירום קיצוני מסוג זה?
״מעל לעשור, הרשויות המקומיות מתרגלות אירועים בסדר גודל כזה ואף יותר מכך. בשש השנים האחרונות שהיו רצופות אירועי חירום, צברנו ידע חשוב, כך שביום פקודה היינו ערוכים לבאות. תוך דקות מרגע שהחלה המתקפה על איראן, פתחנו את חמ"ל השלטון המקומי; התמקדנו בחילוץ בני אדם מבתים שנפגעו, בטיפול בתשתיות הרוסות, הצטיידנו לחירום ופתחנו מקלטים המוניים כדי לתת מענה לאוכלוסיות ללא מיגון ביתי. ראשי הרשויות, בייחוד מערים שנפגעו, הצליחו לתת לתושבים מעטפת שלמה, החל מפינוי תושבים ועד הענקת ציוד אישי ראשוני למפונים ועזרה נפשית למי שנזקק.
בנוסף, הפקנו לקחים מכל זירה של נפילות ושיפרנו את יכולת המענה והטיפול בעורף תוך כדי המערכה. הצפנו את הבעיות שעלו מהשטח אל מול משרדי הממשלה ווידאנו שבעלי הבתים שנפגעו יקבלו את הזכויות המגיעות להם.
גיבשנו נוהל חדש יחד עם רח"ל ורשות המיסים, לפיו כל תושב שביתו נפגע ולא ראוי למגורים יהיה זכאי להתפנות לבית מלון. כל זאת, בלי בירוקרטיה. בנוסף, ייצרנו שיתוף פעולה חדשני ומהיר עם חברת כאל, כרטיס נטען בסך 1,000 שקל ישירות לארנק הדיגיטלי של התושבים המפונים, לסיוע כספי מיידי.
אלו דוגמאות מובהקות להתנהלות מיטבית - הבנו את השטח, פעלנו במהירות, והתושבים קיבלו מענה. זה לא היה קורה אם היינו מחכים לטיפול דרך המשרדים בירושלים. כשמעבירים לנו סמכות – אנחנו יודעים לקחת אותה״.
המדינה נשענת עליכם בחירום, אבל בכל הנוגע לתכנון והתחדשות עירונית – אתם לא מקבלים מספיק סמכויות. כיצד ניתן לגשר על הפער?
״במלחמה מול איראן הוכחנו שוב שהשלטון המקומי חזק ומקצועי. תנו לנו את הכלים ואנחנו נעבוד. תסירו חסמים ותצמצמו בירוקרטיה.
הריכוזיות בישראל קרובה מאוד לעולם שלישי. בחלק קטן מהתחומים התחיל ביזור סמכויות ואנחנו עובדים עכשיו על העברת סמכויות בתחום התכנון, הבנייה והתחדשות עירונית. אין צורך לעבור בוועדות המחוזיות כדי לשקם מיידית את האזורים שנפגעו. על הרשויות לנהל את הנושא במהירות ובמקצועיות בוועדה המקומית, להעביר את האישורים הרלוונטיים ולקדם את הבנייה. לאחרונה, נפגשנו עם הוועדה הבינמשרדית ועם אנשי אגף תקציבים, לדיון על המהלך להעברת סמכויות לשלטון המקומי.
אני חוזר ואומר לנציגי הממשלה- תנו לנו את הסמכויות לעבוד ותראו איך הדברים נפתרים. אני מאמין שבנושא התחדשות העירונית, לאחר המערכה עם איראן, יש הזדמנות שלא תחזור על עצמה. אם מסתכלים על רמת גן לדוגמא, טיל פגע באזור של התחדשות עירונית. ועדה מקומית יכולה לקבל סמכויות מיוחדות, לאשר את התכנית ולרוץ קדימה, באופן מיידי. האחריות לטיפול בנושא תוטל על הרשות שנמצאת תחת הוועדה המחוזית. צריך לתחום את זה בלוחות זמנים ברורים וכולם יתיישרו לפיהם״.
חיים ביבס ושר הביטחון בזירת הפגיעה בחולון מהן הבעיות המרכזיות של השלטון המקומי בימים אלה?
״בשנים האחרונות, השלטון המקומי הוא זה שמנהל את מדינת ישראל בפועל. אנחנו, במרכז השלטון המקומי, מקדמים מהלכים כדי להביא ליציבות ולעצמאות תקציבית ותפקודית. בעיצומו של משבר לאומי - ביטחוני, כלכלי וחברתי - למדינה לוקח זמן, לעומת השלטון המקומי שנותן מענים מהירים ומותאמים בשטח. מי שמפעיל את החינוך, את שירותי הרווחה, ונותן תשובות לתושבים הן הרשויות המקומיות.
למרות שהשלטון המקומי מחזיק את המדינה - אנחנו עדיין לא מקבלים את התקציבים והמשאבים הדרושים. רק 9% מהמסים שנגבים מהתושבים מגיעים לרשויות המקומיות. כל השאר נבלע במנגנון בירוקרטי ריכוזי של השלטון המרכזי, שמתקשה לענות על צרכים ולהזרים תקציבים בזמן אמת.
השנה, בעקבות חקיקה לא אחראית, גזרות קשות מהממשלה, השלכות המלחמה והעמסת עוד ועוד שירותים על הרשויות ללא הקצאת שיפוי הולם, יותר מ-100 רשויות הגישו בקשה להלוואות איזון רק כדי לשלם משכורות ולהחזיק את הראש מעל המים. כ-85% מהרשויות התקשו לאשר תקציב לשנת 2024.
שמירה על הביטחון האישי הוא נושא נוסף העומד בראש סדר העדיפויות שלנו, במיוחד ביישובים סמוכי גדר ובחברה הערבית, שם התמודדו עם עלייה דרמטית במקרי הפשיעה והאלימות. הרשויות המקומיות נאלצו להקים בעצמן כיתות כוננות, לרכוש אמצעי מיגון ולהפעיל כוחות ביטחון עירוניים.
גם מערכת החינוך נפגעה קשות - עשרות אלפי ילדים עברו טראומה עמוקה, המחסור בגננות ומורים החמיר עוד יותר, ופערי המיגון בבתי הספר נותרו משמעותיים. במקביל, הרשויות המקומיות, שאחראיות בפועל על תפעול בתי הספר, נאלצו להתמודד עם מגבלות תקציביות וביורוקרטיות שהקשו עליהן ליזום פתרונות מקומיים במהירות הנדרשת.
אנחנו יודעים לקחת אחריות. אבל אחריות צריכה לבוא עם סמכות. הוכחנו מנהיגות מקומית בשטח, הוכחנו יכולות קבלת החלטות וביצוע, והוכחנו שאנחנו יודעים לפעול יחד בערבות הדדית.
הגיע הזמן לביזור סמכויות אמיתי - זה לא רק יביא לשיפור איכות חיי התושבים, זהו תנאי לקיומה של מדינה מתפקדת״.
האם הרשויות צריכות להרים דגל אדום במאבק על חוק הגיוס, שוויון בנטל ובחלוקת תקציבים?
״שוויון בנטל הוא אחד הנושאים הכי חשובים להמשך קיומה של המדינה. לא מדובר רק בעניין ביטחוני - אלא באבן יסוד של חוזה חברתי. ברור לנו היום, יותר מתמיד, שכולם, כולל כולם, צריכים לקחת חלק במאמץ הלאומי.
מדינת ישראל צריכה לשנות את סדר העדיפויות הלאומי ולהציב את המשרתים והתורמים בראש הפירמידה. אנחנו לא יכולים לבקש מהצעירים שלנו להמשיך ולהקריב הכל - ולא לדאוג שיקבלו חזרה מהמדינה.
אנחנו, בשלטון המקומי עומדים לצד המשרתים ומשפחותיהם. עוד לפני הגיוס, יחד עם הצבא, מכינים אותם ומדריכים אותם, עוטפים את המשפחות כשהם בחזית, ומסייעים להן ככל שניתן.
זה מאבק עקרוני. לא של ימין או שמאל - אלא של צדק בסיסי. חייבים להפוך את הפירמידה. לתת למשרתים, לאנשי המילואים הטבות ותמיכה. לאפשר להם דיור בר השגה, לימודים, תמיכה בעסקים שלהם. עד שהממשלה לא תוביל את השינוי הנדרש - אנחנו נמשיך להציב את הנושא בראש סדר היום הציבורי.
איך יתמודד השלטון המקומי עם קריסת מערכת החינוך, במיוחד לאור האיום של עזיבת אלפי מורים?״משרד החינוך הוא האחראי על החינוך במדינת ישראל. אם הוא לא מצליח לעשות את העבודה שלו כמו שצריך, אז שיעביר אלינו, אל השלטון המקומי, את ניהול המערכת.
ישנם כיום אתגרים רבים במערכת החינוך, קחי למשל את המחסור האדיר בכוח אדם - נראה שמשרד החינוך לא מבין את עומק הבעיה. גם הסמינרים והמכללות למורים ריקים, כך שאין עתודות שצפויות להיכנס למערכת. תוסיפי על זה את המחסור בכיתות לימוד ואלפי תלמידים שלומדים בקרוואנים שלא ראויים למדינה מתקדמת.
המצב כיום הוא, שהשלטון המקומי הוא זה שמחזיק בפועל את מערכת החינוך. אנחנו אלה שמבטיחים שהשגרה תימשך, שהגנים יישארו פתוחים, ושהילדים יקבלו את החינוך שהם זכאים לו.
אנחנו יודעים בדיוק איפה חסרה סייעת, מתי גן לא נפתח, ואיפה מורים עוזבים כי לא מצליחים להשאיר אותם במערכת.
היום חסרים במערכת החינוך כ-5,000 מורים וכ-3,000 סייעות, בעיקר בגני ילדים ובחינוך המיוחד.
הבאנו הסכם שכר ראוי הכולל מסלול קידום לתומכות ההוראה, ורק לאחרונה נלחמנו נגד קיצוץ שכרן, באמצעות תשלום על ידי הרשויות בגין החלפת גננת. כשיש לנו את הכלים, אנחנו מסוגלים לספק את השירותים האלו.
המדינה צריכה לקבל החלטה אם היא מוותרת על מערכת החינוך או הופכת אותה למערכת חינוך שאפשר להתגאות בה. חינוך זה התחום החשוב ביותר, זה ההווה וזה העתיד שלנו. אני אומר בכל מקום: חינוך = ביטחון. אסור לנו לוותר על מערכת חינוך מצוינת לילדינו״.
חיים ביבס: "מנהיגות נבחנת ביכולת להחזיק את החברה ברגעים קשים"כיצד רשויות הצפון ישרדו במצב הנוכחי, והאם יש להן עתיד?״הצפון נמצא כבר חודשים ארוכים בחוסר ודאות, בלי אופק נראה לעין, ובלי תחושת גיבוי מהמדינה. כ-80 אלף תושבים פונו מיישובי הצפון - חלקם איבדו את מקום העבודה, גרו תקופה ארוכה מחוץ לבית והילדים עברו בין בתי ספר. אין ספק שיש לזה השפעה על המצב הנפשי ועל החוסן של הקהילות.
חייבים לחזק את עוטף ישראל. הממשלה צריכה להוביל מהלכים כדי שיישובי הצפון ימשיכו להתקיים - כל שיקום וצמיחה מחודשת חייב להיעשות בשיתוף השלטון המקומי. יש להעביר תקציבים ישירות לרשויות, לא עוד תכניות ל-2035, לא עוד דיוני סרק אינסופיים.
חיזוק החוסן בצפון מחייב הסתכלות רב-מערכתית. קבלת החלטות קונקרטיות שמיושמות בשטח. המדינה חייבת להסיר את החסמים הבירוקרטים במטרה לייצר חיים ראויים בצפון. כאשר ראש רשות פונה עם בקשה לפעולה, צריך להבין שהוא מכיר הכי טוב את הצרכים בשטח ולאפשר לו לקבל את האישורים והתקציבים במהירות.
מתחילת המלחמה, ראינו את ראשי הרשויות בצפון נמצאים בחזית. מנהלים את הערים והמועצות תחת אש, דואגים לכל הצרכים של התושבים ומוודאים שהעיר תמשיך לתפקד בסיטואציה בלתי אפשרית. כעת המדינה חייבת להעביר להם את הסמכויות לניהול החזרה הביתה כדי לייצר שגרה טובה ונכונה לתושבים.
יש עתיד לצפון - הוא זקוק לתוכנית; למשאבי פיתוח: לתשתיות פיזיות וחברתיות: להשקעה בתשתיות חינוך, בריאות, תחבורה ותשתיות דיגיטליות שישרתו את כלל תושבי האזור, ברמה שלא נופלת ואף עולה על השירותים במרכז. אסור לנו לוותר על עוטף ישראל, זה החוסן האמיתי של המדינה שלנו״.
מה דעתך על הקרע בעם ועל ניסיונות של קיצוניים להעמיק את השסע? ״מנהיגות אמיתית לא נבחנת בהצהרות ובפילוג, אלא ביכולת להחזיק את החברה ברגעים הקשים ביותר. תפקיד השלטון המקומי הוא לאזן, לאחד ולחבר בין חלקי החברה. אנחנו יודעים לעבוד יחד, כל המגזרים, כל הדתות, רשויות גדולות, רשויות קטנות, רשויות מכל רחבי הארץ. אנחנו לא נשחק את המשחק של הקצוות. רוב הציבור רוצה שיח אחר ואנחנו מחויבים להוביל אותו.״
