צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסתהוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל, בראשות ח”כ ניסים ואטורי, קיימה אתמול (ג׳) דיון מיוחד לקראת תום תקופת הזיכיון של חברת ICL כימיקלים לישראל בים המלח בשנת 2030. בדיון השתתפו נציגי משרדי הממשלה, הנהלת החברה, חברי כנסת ופעילי חברה אזרחית.
יעד ממשלתי: תמלוגים מוגדלים וחקיקה ארוכת טווחסגן החשב הכללי במשרד האוצר, אורי שאשא, הציג את עיקרי ההיערכות לקראת הזיכיון הבא: ״המטרה היא לייצר חקיקה שתלווה את הזיכיון הבא החל משנת 2030. אנו חייבים חוק ושטר זיכיון שיהיו הבסיס לעבודה של הזכיין העתידי מכל ההיבטים – כלכליים, סביבתיים ומשפטיים. נוסחה טיוטת חקיקה מורכבת שצפויה להתפרסם כבר בחודש הבא. החידוש המרכזי: במסגרת הזיכיון הבא, נגבה תמלוגים בהיקף של כ-50% בממוצע רב-שנתי”.
הדברים הגיעו בעקבות ביקורת ארוכת שנים על כך שהמדינה אינה מקבלת תמורה ראויה מהחברה המפעילה את אחד ממשאבי הטבע הרווחיים בישראל.
משרד האנרגיה ורמ״י לא גבו 120 מיליון בעשור האחרוןח”כ יוראי להב הרצנו: ICL מתעשרת באופן עתק מהפעילות שלה. מאות מיליוני שקלים שהיו אמורים להיכנס לקופת המדינה – לא נגבו. המשרד להגנת הסביבה לא גבה היטל הטמנה משנת 2007. משרד האנרגיה ורמ”י לא גבו 120 מיליון שקל על פעילות הכרייה בעשור האחרון; על חלקים גדולים שהתייבשו משטח הים הוקמו מתקנים ורמ"י לא בחנה אם יש לגבות עליהם מחיר. זהו מחדל מתמשך – המשאב הזה שייך לאזרחי ישראל.”
החברה: “תרומתנו לכלכלה עצומה – ואנו עומדים בחוזים”מנגד, סמנכ”ל ICL נועם גולדשטיין, טען כי החברה פועלת כחוק ותורמת רבות לכלכלה ולתעסוקה בפריפריה: ״האידוי שלנו קבוע לאורך השנים. אנו מעסיקים כ-1,500 עובדים ישירים ועוד אלפים במעגלים נלווים – בסך הכל כמעט 10,000 איש. מדובר במפעל התעשייתי הגדול בישראל. רמ”י גובה מאיתנו עד השקל האחרון, בהתאם לחוזים. לגבי הרי המלח – מדובר בתוצר טבעי של התהליך, ואין בעולם חברת אשלג שמוגדרת כמטמינה פסולת על כך.”
הנגב תלוי בתעשייה – והציפייה להסדרה ברורהראש עיריית דימונה, בני ביטון, הבהיר את ההשלכות על האזור כולו: ״ ICL מחזיקה את כל הנגב מבחינת תעסוקה. זה המנוע הכלכלי של האזור. אנו עומדים לבנות 17 אלף יחידות דיור בעיר – אם לא תהיה תעסוקה איכותית, אנשים לא יגיעו. החברה הזו היא היהלום שלנו.”
פעילים סביבתיים: “הזיכיון לא יכול להישאר במתכונת הנוכחית”מנגד, הקול הסביבתי בדיון היה ברור וחד. ד”ר עודד קינן, פעיל בהתארגנות “מדבר קיימא”, התריע: ״ים המלח הוא ביצת זהב – אבל גם זירת נזק סביבתי חסר תקדים. האגן הצפוני ננטש, והתיירות שם התדרדרה. אם המדינה הייתה משמרת את המקום הזה כראוי – התיירות הייתה משגשגת פי עשרה.”
אופיר פאר, נציג לובי 99, הוסיף: ״2030 זה ממש מעבר לפינה. קצב ההיערכות לא מספיק. אם החקיקה לא תושלם או שהמכרז ייתקע – המדינה עלולה למצוא את עצמה מול שוקת שבורה, כשעוד עשרות שנים יינתנו בלי מנגנוני בקרה. אסור לחזור על טעויות העבר.”
בסיכום הדיון הבטיח יו”ר הוועדה, ח”כ ניסים ואטורי, לקיים דיוני המשך על הנושא הרגיש והמורכב: ״זה נושא חשוב מאין כמוהו. מצד אחד, הקרן הלאומית לאזרחי ישראל תלויה בתמלוגים הללו. מצד שני, אנחנו לא יכולים להזניח את הסביבה ואת ים המלח.”
צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
