אדר‘ ליאור לוי, מהנדס מועצה אזורית מטה אשר
מלחמת חרבות ברזל פרצה בעוצמה על מדינת ישראל והביאה עמה טלטלה עמוקה – ביטחונית, קהילתית וחברתית. אזור הצפון, ובתוכו המועצה האזורית מטה אשר, לא נותר מחוץ לקו האש.
המועצה, המשתרעת עד לגבול הלבנון, נאלצה לפנות שמונה יישובים – ראש הנקרה, חניתה, אדמית, ערב אל ערמשה, אילון, מצובה, לימן ובצת – בעקבות הערכת מצב אחראית ובהובלה ישירה של ראש המועצה, משה דוידוביץ. כ-7,500 תושבים עזבו את בתיהם מתוך תחושת שליחות, אחריות ושותפות בגורל – עוד לפני שניתנו הנחיות פורמליות על ידי המדינה.
״ההתמודדות לא הייתה רק עם האיום הביטחוני הישיר. נאלצנו לפעול בתוך מציאות יומיומית של חירום, תוך שיבוש עמוק של שגרת החיים, פגיעה נרחבת בתשתיות ציבוריות ופרטיות, ונזקים כבדים ליישובים ולשטחים החקלאיים. אך הקושי הקשה מכולם היה, ללא ספק, אובדן חיי אדם – בשטחי המועצה, בדרום ובחזיתות הלחימה השונות – מקרב צעירים, חיילים ואזרחים כאחד״, אומר אדריכל ליאור לוי, מהנדס מועצה אזורית מטה אשר.
בית ספר זמני למפוני מלחמה מהיישוב גרנות, שהוקם בשטח חקלאי של קיבוץ לוחמי הגטאות עבור מ.א. מעלה יוסף
חינוך בשעת חירום – מענה מידי בתוך כאוס מערכתיכשהתברר שהלחימה לא עומדת להסתיים בטווח הקצר, הוטלה על מטה אשר המשימה להקים בתי ספר חלופיים עבור הילדים המפונים. ״בתוך פרק זמן קצר הצלחנו להקים שלושה בתי ספר זמניים, שכללו מבנים יבילים, מרחבים מוגנים ותשתיות מלאות – וכל זאת מתוך כלום.״ אומר לוי. האתגרים היו מורכבים והממשלה לא נתנה את המענים הדרושים. ״הפעלת בתי הספר הייתה מלאה – עם תלמידים, צוותים מקצועיים ומערך תחבורה מוסדר – אך הדרך לשם לוותה באתגרים בירוקרטיים לא פשוטים. משרד התחבורה לא הכיר בחובתו לממן דרכי גישה, ומשרד החינוך אישר רק תקצוב חלקי, ומוגבל לתחומי בתי הספר עצמם״, מפרט לוי. עוד הוא מדגיש את העזרה ההדדית בין הקהילות: ״אחד מבתי הספר אף הוקם עבור המועצה השכנה, מעלה יוסף – עדות ברורה לרוח השותפות והאחריות ההדדית שמלווה אותנו לאורך הדרך.
להסתכל קדימה – בנייה מחדש ולא רק שיקוםההיערכות לשלב הבא של השיקום החלה בזמן אמת. המועצה גיבשה תכנית שיקום אסטרטגית רחבת היקף, בשיתוף משרדי הנדסה חיצוניים ושבעה מנהלי פרויקטים.
״הכנו מראש תשתית מקצועית מלאה, הכוללת כ-160 פרויקטים בתחומי תשתיות, מבני ציבור, גני ילדים, מעונות יום ובתי ספר. לכל פרויקט צורפו כתבי כמויות, אומדנים, ומעטפת ניהול מותאמת.ביום שבו ניתן האישור לפעולה – המועצה הייתה כבר מוכנה, חד משמעית.
לעומת זאת, מדינת ישראל, בכל רמותיה, לא הייתה ערוכה״, מדגיש לוי . לדבריו, ריבוי גופים, העדר תיאום, ובלבול בירוקרטי משמעותי הקשו על קבלת החלטות מהירה והעבירו את נטל הניהול הישיר על הרשויות המקומיות, לעיתים תוך היעדר משאבים או תמיכה מתאימה.
חזון לשיקום עם מבט לעתידהמועצה האזורית מטה אשר קיבלה על עצמה יעד ברור: לא להחזיר את היישובים לנקודת ההתחלה של ערב המלחמה – אלא לצאת לדרך חדשה, המבוססת על חיזוק, התחדשות והעצמה קהילתית.
לוי: ״לצערנו, מדיניות הממשלה תומכת בגישה זו באופן חלקי בלבד. התקצוב הועבר באמצעות החטיבה להתיישבות – באמצעות מנגנון “קול קורא“ מסורבל, שאינו מותאם למציאות שדורשת תגובה מהירה ודינמית. חרף האתגרים, זכינו לשיתוף פעולה מקצועי וקרוב מצד צוות החטיבה להתיישבות, שמהווה שותף אמיתי לתהליך, ומסייע באופן רציף ובמסירות רבה״.
השיקום רק בראשיתו, הוא מדגיש, והדרך לחזרה מלאה לשגרה עוד ארוכה: ״הפצעים – הפיזיים, הרגשיים והחברתיים – טרם החלימו, והשלכות המלחמה יוסיפו להשפיע על חיי התושבים לאורך זמן. מדינת ישראל חייבת להכיר בכך שמדובר בפגיעה מערכתית רחבת היקף. התשתיות שנהרסו הן לא רק אתגר הנדסי – הן השתקפות של חברה, קהילה ועתיד״.
בשם המועצה, לוי מאחל: ״שנדע להפוך את הכאב להזדמנות, את המשבר למנוף, ואת השיקום למצע לצמיחה ולחיזוק – לדור הזה ולדורות הבאים״.
