צילום: ראובן קפוצ׳ינסקי
בשנים האחרונות הרשויות המקומיות היו אלו שלקחו את המושכות, קיבלו על עצמן אחריות ודאגו לשירותים הבסיסיים של כלל התושבים. ראשי הרשויות הפעילו מערכי חירום בתוך שעות, דאגו למזון, למקלטים ולפתרונות דיור זמניים לאלפי מפונים, הפעלנו מערכות חינוך חלופיות, תיאמנו שירותים רפואיים פיזיים ונפשיים והבטחנו שהחיים, עד כמה שניתן, ימשיכו להתקיים בתוך שגרת חירום. מציאות זו לא החלה במלחמה האחרונה, היא נמשכת שנים רבות - בזמן שמשברים לאומיים משתקים את המדינה, השלטון המקומי הוא זה שממשיך לתפקד. בקורונה, כשהמדינה התקשתה לנהל את מערך הבדיקות, אנחנו הקמנו מתחמי בדיקות וחיסונים; כשהגיעו אלפי פליטים מאוקראינה, הרשויות המקומיות היו הראשונות לספק להם עזרה, וכשביישובי העוטף נפגעו קהילות שלמות ונחרבו שכונות, אנחנו היינו שם – ודאגנו לכל תושב.
השלטון הריכוזי מונע מהרשויות תקציביםהציבור מבין זאת היטב. אמון התושבים בשלטון המקומי גבוה משמעותית מהאמון בממשלה והכנסת, ובצדק. כשלאזרח יש בעיה, הוא לא מתקשר לשר בממשלה – הוא פונה לראש העירייה, למוקד העירוני, למי שבאמת יכול לתת לו מענה. הציבור יודע שאנחנו, בשלטון המקומי, קרובים אליו, מבינים את הצרכים שלו ופועלים למענו – גם כשאין לנו את כל הכלים והמשאבים לכך.
ועדיין, למרות כל זה, גם היום, ב- ,2024ישראל היא אחת המדינות הריכוזיות ביותר במערב. בעוד שבמדינות ה- OECDהרשויות המקומיות נהנות מעצמאות כלכלית ותכנונית נרחבת, אצלנו הן תלויות לחלוטין בשלטון המרכזי, עם מעט מאוד יכולת תמרון בקבלת החלטות ובניהול משאביהן.
אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא ההתמודדות עם תקציבים. תקציבים שהובטחו לשיקום הרשויות שנפגעו במלחמה מתעכבים חודשים, עשרות יישובים מחכים להעברת כספים, והרשויות נאלצות להיאבק על כל שקל שמיועד להם. % 85מהרשויות התקשו לאשר תקציב מאוזן לשנת ,2024 ולמעלה מ- 100 רשויות נאלצו להגיש בקשה להלוואת איזון רק כדי להמשיך לתת שירותים בסיסיים. ניקח לדוגמה את החינוך – אחד התחומים הקריטיים והחשובים ביותר לתושבים. הרשויות המקומיות הן אלו שמפעילות בפועל את בתי הספר, מספקות תשתיות, משלמות משכורות לעובדים, ועם זאת, הן פועלות תמיד תחת מגבלות ביורוקרטיות כבדות. למה משרד החינוך צריך להחליט באיזה תחומים תשקיע הרשות? למה ראש רשות צריך לבקש אישור לכל פעולה תקציבית שמטרתה לשפר את מערכת החינוך בעירו?
הביורוקרטיה משתקת את הרשויותבירוקרטיה משתקת אותנו גם בתחומים אחרים. ראשי רשויות רוצים לקדם פרויקטים חיוניים של תשתיות, דיור, שיקום שכונות – אבל כל החלטה קטנה צריכה לעבור דרך משרדי הממשלה, תהליך שיכול לקחת חודשים ואף שנים. האם יש מישהו שיודע מה תושבי קצרין צריכים יותר מראש העיר? יש מישהו שמבין את הצרכים של נהריה טוב יותר מראש עיריית נהריה? אין מי שמכיר את השטח יותר מראשי הרשויות, ולכן הם צריכים לקבל את הכלים להוביל. לא הגיוני ש-% 91מהמיסוי לתושבים מגיע למדינה ורק % 9מגיע לשלטון המקומי, בעוד השלטון המקומי הוא זה שמספק את מרבית השירותים לתושבים. אם המדינה מקבלת את מרבית הסכום מהמיסים, היא זו שגם צריכה להעביר את התקציבים עבור השירותים לתושבים. יש לתקן את חוסר האיזון הזה, כדי שהרשויות המקומיות יוכלו להמשיך ולתת מענה איכותי ויעיל לכל אזרח.
דרוש שינוי יסודי – העברת סמכויות לשלטון המקומי
אנחנו בשלטון המקומי מובילים שינוי תפיסה – יציבות ועצמאות תפקודית ותקציבית של הרשויות המקומיות. לא ייתכן שראשי ערים, מנכ“לים וגזברים, האנשים שמכירים את הצרכים של התושבים שלהם טוב יותר מכל פקיד ממשלתי, יצטרכו להילחם כדי לקבל את מה שמגיע להם. הגיע הזמן להסיר חסמים ולהעביר סמכויות לשלטון המקומי מתוך הכרה בכך שהוא פקטור משמעותי ומרכזי בבנייה מחודשת ובצמיחה של מדינת ישראל ביום שאחרי המלחמה. מדינת ישראל – הממשלה, הכנסת, הציבור הרחב – צריכים לעמוד מאחורי הרשויות המקומיות ולתת להן את הכלים לפעול למען התושבים ולבנות את ישראל החדשה.
אסיים בתפילה לחזרתם המהירה של כל החטופים, לשובם לשלום של כל חיילי צה“ל, ולהחלמה מלאה של כל הפצועות והפצועים. |
