חברי הוועדה המשותפת לוועדות הכלכלה והחוקה מציעים להחיל את ההגנות שניתנות לרשויות המדינה מפני תובענות ייצוגיות גם על עסקים קטנים.
צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
הוועדה המשותפת לוועדות הכלכלה והחוקה המשיכה אתמול (יום ד׳) להכין לקריאות שניה ושלישית את הצעת חוק תובענות ייצוגיות ואת הצעת החוק הפרטית בנושא, שיזמו הח"כים אברהם בצלאל, יונתן מישרקי, ששון גואטה ואליהו ברוכי.
יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ דוד ביטן: "אם המדינה לא בסדר, צריך שיהיה ניתן לתבוע אותה בכל דבר ועניין, כולל רשות מקומית. אם עשיתם טעות תשלמו חזרה. אי אפשר לדרוש מאחרים מה שהמדינה לא דורשת מעצמה".
בין היתר, מוצע לקבוע חובת פנייה מוקדמת לרשות בתביעה להשבת סכומים שנגבו שלא כדין או לגוף ציבורי שהפר חובת אבטחת מידע בטרם תוגש תובענה כנגדם, ובקשת אישור תובענה לא תאושר אם לא נעשתה פנייה מוקדמת כאמור. כמו כן, מוצע לקבוע מנגנון לפנייה מוקדמת בהוראת שעה לחמש שנים, ביחס לסוגים שונים של תובענות ייצוגיות. עוד מוצע לקבוע כי לא תוגש תובענה ייצוגית נגד עסק זעיר, ויתווספו עילות מסוימות שבהן התובענה הייצוגית תהיה רק לצו עשה ולא לפיצויים.
בנוסף, מוצע לקבוע כי במקרים מסוימים, כגון תובענה טורדנית או קנטרנית, יוכל בית המשפט להורות על מחיקת הבקשה לאישור על הסף גם אם טרם נוהל שלב אישור התובענה. כן מוצע לקבוע כי תובע יוכל להגיש עד חמש תובענות ייצוגיות באותה שנה וכי בית המשפט שידון באישור התובענה, יהיה זה המוסמך עניינית לדון בה, מבלי קשר לסכום התביעה. עוד מוצע לקבוע הסדר חדש בכל הנוגע לפסיקת גמול למבקש ולתובע מייצג ושכר טרחה לבא כוחם.
דיון הוועדה התמקד בעיגון המוצע של פרשנות הפסיקה, המבהיר כי הכוונה בתשלומים שהם מס אגרה או תשלום חובה אחר, היא רק לסוגי התשלומים שלפי חוק יסוד משק המדינה נדרשת הסמכה שבדין כדי לגבותם.
התוספת השנייה לחוק קובעת כי ניתן להגיש תובענה ייצוגית נגד רשות בתביעה להשבת סכומים שגבתה שלא כדין כ"מס, אגרה או תשלום חובה אחר".
בית המשפט העליון בפרשת לוי, קבע כי המחוקק התכוון לאפשר הגשת תביעות השבה ייצוגיות נגד רשות רק לגבי תשלומים שלפי חוק-יסוד: משק המדינה נדרשת הסמכה שבדין כדי להטילם, כלומר, תשלומים שמקיימים את התכליות של מימון תקציב והוצאות המדינה באמצעות מערכת המס וקידום מדיניות חברתית כלכלית.
על יסוד זה, קבעה הפסיקה כי תשלומים שונים שהרשות רשאית לגבות בכפייה, אינם נחשבים כ"מס, אגרה או תשלום חובה אחר" ובהם בין היתר קנסות ועיצומים כספיים או תשלומים עונשיים אחרים שמשמשים כאמצעי אכיפה חלופיים, גבייה של סכומים שנפסקו בפסק דין לטובת המדינה, וגבייה של סכומים שנגבו מכוח חוק ההוצאה לפועל ומועברים במלואם לזוכים, זאת, חרף העובדה שבכל המקרים האמורים מדובר בתשלומים שנגבים על ידי הרשות, בכפייה.
