פאנל ״תכנון היום שאחרי המלחמה״ התקיים במסגרת הוועדה השנתית ה- 52 למדע וסביבה באוניברסיטת בן גוריון, בהשתתפות פרופ` רונית אנדוולט, ראש אגף תזונה משרד הבריאות לשעבר; הגר ראובני, מנכ"לית התנועה הקיבוצית; אמיר זלצברג, מנהל מחוז דרום, המשרד להגנת הסביבה ודני גרינוולד, סמנכ"ל אסדרה, רשות המים.
צילום: ליאור מזרחי
דני גרינוולד, סמנכ"ל אסדרה ברשות המים התייחס בדבריו, במסגרת הפאנל, לתפקוד מערכות המים והביוב החל מה-7 באוקטובר: ״המהלך שגם אנחנו לא ציפינו לו נתן לנו הזדמנות לבחון את השחקנים במערכת ואת המבנה שבנינו – האם הוא מתפקד ומצליח לספק שירותים. לא הופתענו לגלות שמי שהיה טוב בשגרה היה טוב בחירום ומי שפחות טוב בשגרה היה פחות טוב בחירום. עלינו להתמקד ולשפר אותו״. בעוד שמשק המים פועל בצורה טובה, תחום הטיפול בשפכים נדרש לשינוי, הוא מדגיש: ״אנחנו במרדף מתמיד ואין סופי אחרי אספקת עוד מקורות מים ועוד תשתיות לביוב לאוכלוסייה הגדלה״.
האיומים המרכזיים על מערכות המים והביוב, לדברי גרינוולד הם הסייבר והאנרגיה: ״מערכת החירום שלנו היום מבוססת על גנרטורים ומשאיות סולר שאמורות למלא סבבים. השקנו עבודה לבחינת חסמים רגולטורים שיאפשרו הכנסת מערכות חכמות יותר במט״שים. כמה שאנחנו טובים במים, אנחנו מאותגרים במט״שים. צריכים שינוי מבני להבטחת מט״שים גדולים, יעילים וטובים. ראינו במלחמה את מט״ש נתיבות בלי חשמל ובלי גישה, שעובד ימים בפיקוד מרחוק על גנרטור. מט״ש נתיבות הוא בבעלות תאגיד שיודע לעשות את העבודה. ראינו מט״שים שלא תפקדו כמו שצריך״.
גרינוולד התייחס בדבריו גם לקבלת ההחלטות המהירה של הרשות ולשינויי חקיקה שיאפשרו לחקלאים להעביר מים ממקום למקום, לתת מים למי שיש לו קרקע ויכול לגדל גידולים חקלאיים, מבלי לדאוג מעלויות מים גבוהות. בנוסף, רשות המים אפשרה למפונים שעברו ממקום למקום לקבל הכרה תעריפית – ״זה נעשה בבית, בגוף רגולטורי, שבתוך כמה ימים ידע להפיק תוצאות טובות״.
מצב משק המים והביוב במגזר העירוני הוא טוב בעוד שמגזר כפרי יש קשיים. ״אנחנו מובילים אמות מידה לשירות, הנדסה וחירום. שינוי מבני למי שרוצה להעביר למועצה האזורית, כדי שיהיה לנו מבנה של יצרני וספקי מים ומטפלי שפכים שיודעים לטפל טוב בשגרה ובחירום״.
אמיר זלצברג, מנהל מחוז דרום במשרד להגנת הסביבה, התייחס למשבר הפסולת בדרום בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה המתמשכת: ״המערכת הממשלתית והחקיקה לא מספיק גמישה לתת מענים בתקופות חירום. מצב שבו אתר כמו דודאים נדרש למיין פסולת לפני הטמנה אבל יש מלחמה - רק התב״ע יכולה לפתור אותו. צריך להקים תחנות מעבר לפסולת – ללא תשתיות וללא חקיקה. צריך לאשר הטמנה״.
״היינו צריכים לאלתר ולפעול ללא חקיקה מתאימה, לצאת לשטח ולסמוך על האנשים, שלפעמים הם מפוקחים שלנו, לקבוע כללים עד שהדברים יתייצבו. זה מאוד הוכיח את עצמו. לא היתה חלופה טובה יותר. היו מפגעי תברואה החל מפגרים, של בקר ולולים, ופסולות אין סופיות בשטחי כינוס, יישובי נטושים שלא בוצע פינוי פסולת ומפגעי תברואה קשים. אנחנו גורם מתקצב, לוקח לנו זמן. הרשויות המקומיות לקחו על עצמם ואנחנו נשפה אותם״.
בנושא שיקום חבל תקומה, אמר זלצברג כי ריבוי הגופים המתגייסים לשיקום ופיתוח חבל תקומה הוא אדיר ונוצר מצב שאין מי שמתכלל את האירוע. ״כולם רוצים לתרום וברקע יש 19 מיליארד שקלים שמוקדשים לשיקום ופיתוח ואין ספור יוזמות של משרדי ממשלה של רשויות מקומיות, קיבוצים ומושבים וארגוני אזרחים. נוצר דיסהרמוניה של אין ספור יוזמות״. יש לשים דגש על שיח אמון ויציאה מהמסגרת כדי שניתן יהיה לעבוד יחד לעתיד טוב יותר, הוא סיים.
פרופ` רונית אנדוולט, ראש אגף תזונה משרד הבריאות לשעבר, התייחסה בדבריה אל חשיבות ההבנה שתזונה מהווה חלק מהחוסן הלאומי והצורך לייעד משרד שיתכלל את הנושא. ״התובנה שמדינת ישראל היא מדינת אי במובן שהיא ולא יכולה לסמוך על מדינות שכנות בצורה מלאה, בטח לא במצבי מלחמה התחדדה מאוד והיו אוכלוסיות שנכנסו למצבי סיכון בצורה משמעותית״, הדגישה אנדוולט. לדבריה, אחד האתגרים המשמעותיים הוא עבודה בין משרדית מאחר וכל נושא הביטחון התזונתי לא נמצא תחת משרד אחד ייעודי לנושא. ״חוסן תזונתי הוא מצב בסיסי. נושא מאגרי חירום – כמה מאגרים ואיזה צריכה המדינה. אסרו על משרד הבריאות להפיץ מה צריך בכל בית. זה גרוע ולא טוב לקיימות – יש הרבה תובנות שיש לקחת ולבנות מהלך של חוסן תזונתי בשגרה ובחירום״, היא אמרה. ליום שאחרי הוסיפה אנדוולט, ואמרה כי חוסן לאומי מתבסס על חוסן בתחומי האנרגיה, המים והסביבה : ״יש להסתכל בהסתכלות מערכתית על כל הדברים ביחד. חוסן תזונתי זה הבסיס – בלי זה אין חיים. עלינו לוודא שיש מספיק תשתיות, מספיק מחסני חירום, מספיק השקעה בחקלאות מקומית, קיבוצית ואחרת, שיהיה לנו משאב של מזון מייצור מקומי. עם כל הפיתוחים שנעשים בצורה מדהימה, אנחנו צריכים לאכול בסיסי שזה החוסן הנפשי והבריאותי״.
הגר ראובני, מנכ"לית התנועה הקיבוצית התחילה את דבריה במשפט ״עד התלם האחרון מסומן הגבול״ כדי להדגיש את חיוניותם של הקיבוצים לשמירה על גבולות המולדת. לדבריה, הקיבוצים איבדו ביום 36% משטחי החקלאות – אי אפשר היה לזרוע כמו שצריך ולא לקטוף את המזון. המחסור המאוד גדול בעובדים אילץ את החקלאים להיעזר במתנדבים שבאו עם רצון ונכונות – אבל זה לא היה מספיק. ״יש להסתכל קדימה על קואופרציה בחקלאות. רפתות שעובדות במשותף, כל נושא המים שמאוד משמעותי לחקלאות - יש להסתכל על החקלאות עם הממשקים הסביבתיים, כזהות שמאפשרת להמשיך לכולנו את הקיום פה״, הדגישה ראובני. לגבי שיקום הקיבוצים, ראובני הסבירה כי הבית הקיבוצי הוא אזור רחב, ויש להסתכל עליו ככזה: ״קיבוצניקים רבים מאוד מטפחים את הסביבה, בין אם שיקום אתרים ומעיינות. מדינת ישראל צריכה להסתכל על הקיבוצים כנכס, על הערך המוסף של מי שחי בקיבוצים והערך המוסף שהקיבוצים יכולים לתת לסביבה״.
