צירוף מערכות התיעול לתאגידי המים והביוב

עו"ד גידי פרישטיק

בניגוד למשקי המים והביוב שהועברו לתאגידי מים במסגרת רפורמת חוק תאגידי מים וביוב, התשס”א- 2001, מערכות התיעול נותרו בידי הרשויות המקומיות. חרף הביקורת הציבורית על הקמת תאגידי המים, בדרגים המקצועיים אין היום כל צל של ספק כי הרפורמה הביאה ומביאה לשיפור משמעותי במערכות המים והביוב; פחת המים צומצם בכ-30% תודות להשקעות גדולות בהחלפת צנרות ישנות, בהתייעלות ותחזוקה טובה ובהכנסת טכנולוגיות מדידה מתקדמות. כל אלה חסכו למשק המים הלאומי המתמודד מזומנות עם תקופות בצורת, כמויות אדירות של מים. בנוסף, זיהומי סביבה בגין הזרמות שפכים ממערכות ביוב קורסות התמעטו דרמטית.

לגורמים המקצועיים בתחום ברור שריכוז המאמץ בהקמת חברות ייעודיות המתמחות בתשתיות עירוניות זורמות הביא לשיפור חד בתפקודם. אין סיבה הגיונית שלא לצרף את מערכות הניקוז להצלחה זו. ריכוז כלל התשתיות העירוניות הזורמות בידיי גוף מקצועי אחד נדרש ומתבקש שכן הפיצול בין טיפול בצנרת מים ובין צנרת ניקוז בין שני גורמים עירוניים הוא מלאכותי. חוק תאגידי מים וביוב מאפשר, בכפוף להסכמת הרשות המקומית והרגולטור, להעביר את מערך הניקוז לטיפולם של תאגידי המים בתנאים מסוימים אולם בחוק לא נקבעו סמכויות נלוות והחשוב ביותר - לא נקבעו מקורות מימון לטיפול התאגיד במערכות הניקוז העירוניות. משכך, נכון להיום תאגידים בודדים בלבד מטפלים במערכות הניקוז כקבלני משנה של העירייה ואף זאת באופן חלקי ולעיתים, בהעדר משאבים נחוצים, בצורה שאינה מספקת.

יש הגיון רב בריכוז הטיפול בתשתיות זורמות בידי גוף מקצועי אחד, ואין טעם לאפשר כפילות של עובדים ומהנדסים המתמחים בטיפול בצנרת ברשויות כשיש עובדים העושים זאת בתאגיד המים. מדובר בסיטואציה בה כול הצדדים ”מרוויחים”; הרשויות ייפטרו מהאחריות מעיקה למערכות הניקוז הן בהיבט האחריות הסביבתית והן בהיבט האחריות הצרכנית והנזיקית לתושביהן. תאגידי המים ימקסמו יתרון לגודל ויאותגרו במשימה הנדסית מורכבת. במקום לצמצם את מספר התאגידים נגדיל את המשימות שיש לכל תאגיד ותאגיד וכך הוא יצדיק את קיומו. החשוב מכל, התושבים ייהנו משירותי ניקוז משופרים לאין ערוך. העברת מערכות הניקוז לתאגידי המים תאפשר גם קידום תוכניות לאגירת נגר עילי וניצול מיטבי של מי שיטפונות בידי גוף אחד האמון על שתי הסוגיות ויש לקוות כי תוסיף כמויות מים שעד כה לא נוצלו לטובת משק המים הלאומי.

במקום לבחון החזרת משקי המים והביוב לרשויות המקומיות ההצעה כאן הינה להעביר את משק הניקוז מהעירייה לתאגידי מים ולהגדיל את נפח פעילותם. תנאי קריטי מקדמי לכל זאת הוא הקצאת משאבים מלאה לתאגידי המים הן לצורך בניית מערכות ניקוז חדשות והן לצורך תחזוקן השוטף. עלויות מערכות הניקוז אינן נוגעות רק לצנרת הניקוז כי אם להסדרת גבהים ושיפועים ברחבי הרשות המקומית, העלולה להתברר לעתים כפעולה מורכבת בעלות יקרה ביותר. יש הכרח כי תאגיד המים יהיה שותף בתכנון שכונות חדשות, קביעת גבהים ומפלסים וכיו”ב. לעניין הקמת מערכות ניקוז חדשות, הרשויות המקומיות תיאלצנה גם לוותר על היטל תיעול תוך שהיזמים ימשכו מעתה לשלם עלויות פיתוח המכונות ”דמי הקמה”, גבוהות יותר לתאגידי המים. בעניין התחזוקה השוטפת הממומנת היום מכספי הארנונה, יש להגדיר מנגנון לפיו התאגיד יקבל תקצוב הולם, אולי באמצעות הגדלת תשלומי המים והביוב השוטפים על חשבון הפחתה בהתאמה של תשלומי הארנונה. יש להגדיר בחוק את סמכויות התאגיד לטפל במערכות הניקוז ובכלל זאת סמכויות לטפל בהצפות ובתוצאותיהן. יהיה גם צורך בהסדרת אופן פיצוי נזקי הצפה במיוחד בגין מחדלי הרשויות בשנים עברו הן בגין תכנון לקוי והן בגין אי אכיפה.

הוספת הטיפול בניקוז תוסיף נדבך נוסף וחשוב ברפורמה שכבר עתה הביאה לתוצאות מצוינות ותביא במקביל גם לייעול פעולת תאגידי המים. לצד הגדלת נפח פעילותם וסמכויותיהם יוצבו לפתחי התאגידים אתגרים מקצועיים וציבוריים ראשונים במעלה. חלק ניכר מהתאגידים חווים אחרי חדוות ההקמה בשנים הראשונות שחיקה טבעית, כך שהוספת אתגר חלוצי ומקצועי זה בהחלט יכולה להזרים אנרגיות חדשות לארגונים אלו. |

עו״ד גידי פרישטיק הוא שותף במשרד עוה”ד מיתר