ירושלים. צילום: שאטרסטוק
מטרת המיפוי היא לייצר כלי נגיש לבחינת התאמת בניה עתידית למרקם הקיים, ובבסיסו עומדת ההבנה שערי ישראל עתידות להצטופף במהלך העשורים הקרובים, במקרים רבים באמצעות פינוי-בינוי ו/או תוספות בניה מאסיביות.
האם נצליח לשמור על מאפייני המרקמים הקיימים באזורי העיר השונים והאם יש לנו אפשרות להגדיר סדרה ברורה של פרמטרים המאפיינים מרקם מסוים? שאלות אלה מטרידות אדריכלים ומתכננים בהקשרים רבים, אך הן רלוונטיות במיוחד בירושלים, בהיותה אחת הערים הרגישות והמורכבות בעולם מבחינה היסטורית ותרבותית.
במסגרת המחקר המתואר, ניסינו לרתום יישומי מחשב מתקדמים לטובת המאמץ המשותף.
מתודולוגיה ועיקרי המחקר:
הזמינות המוגברת של נתונים מרחביים ועליית הכוח החישובי הובילו עם הזמן לדגש רב יותר על צורות ניתוח כמותניות, ולהופעתו של שדה מחקרי חדש – `מורפומטריה עירונית` (Urban Morphometric). גישה זו מתמקדת בתיאור המרחב באמצעות מדידה שיטתית ומקיפה של המאפיינים המורפולוגיים-צורניים שלה. היא מתבססת על מדידת היחס בין המרכיבים הבסיסיים של הצורה העירונית (בניין, מגרש, רחוב) תוך שימוש במגוון מבנים אנליטיים כגון `ציריות` או `מקבציות` (2).
ד"ר יערה רוזנר־מנור, אדריכלית ומתכננת ערים
מכיוון שמדובר בניתוח אורבני בקנה מידה גדול, הוא מבוסס על שימוש אינטנסיבי בתוכנות GIS באמצעות כלי עיבוד מובנים או תוספים ספציפיים. בכדי לדייק את היישום ולהתאים למטרה פותחה momepy, ערכת כלים של Python(3) שמטרתה לאפשר לניתוח שיטתי ומעמיק של צורה עירונית, ולכלול מגוון רחב של תווים הניתנים למדידה, עם סיכוי להרחבת הפיתוח העתידי בשל אופיו בקוד פתוח, וככל שייושם בהקשרים אורבניים שונים.
במילים פשוטות – `
mompey` היא ספרייה לניתוח כמותי של צורה עירונית שמאפשרת לנו למדוד אלמנטים מורפולוגיים במרחב, ואת היחסים ביניהם – היחס בין גובה הבינוי לחתך הרחוב, היחס בין העמדת המבנה לעקומת הכביש, מידת ה`ריבועיות` של המבנה, צפיפות הרשת העירונית ומאפייניה ועוד. הצלבת המדדים השונים, מייצרת מספר עצום של מדדים רלוונטיים המביאים לידי ביטוי היבטים שונים של צורה עירונית ומסוגלים לתאר את מורכבותה במידה משמעותית של דיוק.
באמצעות היישום הדיגיטלי ניתן למפות את מרקמי העיר (ראו המפות המצורפות), ברמת רזולוציה שקשה מאד עד בלתי אפשרי להגיע אליה באמצעים ידניים. אבל זה לא העיקר – היישום הדיגיטלי יודע גם למקד את המשתמש ולשקף לנו, המתכננים, מה הם הפרמטרים הבולטים ביותר שמאפיינים את המרקם המסוים – המרחק בין המבנים, חתך רחוב מסוים, יחס גובה רוחב וכו` – אלה עשויים לשמש כבסיס ליצירת מושג תכנוני חדש: פיתוח בקוהרנטיות מרקמית – כזה שמייצר המשכיות אבולוציונית למרקם הקיים, פועל מתוכו, `מדבר את השפה` האדריכלית-מרחבית שלו.
ככל שנצליח, נוכל בעתיד הלא רחוק `לשתול` פרויקט מוצע במפת המרקמים העירונית ובאמצעות הכלי שאנו שוקדים על פיתוחו כעת, נוכל לראות מיד את מידת ההשתלבות של הפרויקט החדש במרקם הקיים – האם הוא שומר על מאפייני השכונה, הבינוי, האזור, או שהבניה המוצעת מנוגדת להם לחלוטין.
מפת הערים בחלוקה למרקמים
* מלבניות נעה בין 0.5 לריבוע מושלם ל-1 עבור קו. ככל שבניין קרוב יותר לערך של-1 כך הוא מלבני יותר
** שונות זוויות הבניין מ-90 מעלות
1. אמיר קליינר, דוד אוריאל, אמיר עליאן, אנה רובצוב, דן פלג, המרכז הבין-תחומי למדע הנתונים, האוניברסיטה העברית. ד"ר יאיר גרינברגר מהמחלקה לגיאואינפורמטיקה, האוניברסיטה העברית.2. Moudon, 1997; Kropf, 2017; Araldi &; Fusco, 2019; Ariza-Villaverde, Jiménez-Hornero, &; Ravé, 2013; Dibble et al., 2017.3. המהווה חלק מ-PySAL (Python Spatial Analysis Library) ובנוי על גבי GeoPandas, מודולי PySAL אחרים ו-networkX. כותבת המאמר היא אדריכלית ומתכננת ערים, מובילה ומלווה תהליכי תכנון משתף. רוזנר-מנור חוקרת ומלמדת באוניברסיטה העברית בירושלים, באוניברסיטת בן גוריון בנגב ובמכללה האקדמית להנדסה עש` סמי שמעון.
