טקס הזיכרון לציון שלוש שנים ל־7 באוקטובר באתר ההנצחה בשדרות. צילום: אורי גבאיהטקס לציון שלוש שנים לאירועי 7 באוקטובר התקיים באתר ההנצחה שנחנך ביום השנה לטבח על חורבותיה של תחנת המשטרה הישנה. בטקס השתתפו ראש העיר, אלון דוידי, מ"מ וסגן ראש העיר, אלעד קלימי, סגנית ראש העיר ויו"ר ועדת ההנצחה העירונית, יהודית אוליאל מלכה, סגנית ראש העיר, חוה נחשונוב, רב העיר, הרב דרור טויל, שליח חב"ד בשדרות, הרב זאב משה פיזם, ח"כ בני גנץ, ח"כ דבי ביטון, עמיר פרץ, לשעבר שר הביטחון ויו"ר התעשייה האווירית, ומפקד אוגדת עזה, תא"ל לירון בטיטו, חברי מועצת העיר, משפחות שכולות ותושבי העיר. את הטקס, בהנחיית מירי בוהדנה, בת שדרות, הפיקו מתנ"ס שדרות, הקרן לפיתוח שדרות ו"תיירות שדרות והעוטף".
ראש העיר שדרות אלון דוידי בטקס לציון שלוש שנים ל־7 באוקטובר. צילום: אורי גבאי74 נרצחים ונופלים בשדרות מתוכם 33 היו תושבי ותושבות העיר
רס"ר אליהו מיכאל הרוש, תושב נתיבות, שירת בתחנת משטרת שדרות. בבוקר ה-7/10 נלחם במחבלים שנכנסו לתחנת המשטרה והיה הראשון שנפל בקרב. בן 28 בנופלו.
נעמי שטרית אזולאי, יצאה בבוקר שבת לריצת בוקר עם חבריה קובי פריאנטה ורם חיון. באזור יער יד מרדכי הם הסתתרו. כעבור כשש שעות נעמי וקובי נרצחו, יחד עם שני חיילים שהיו איתם. רם ניצל. נעמי הייתה בת 52 בהירצחה. שקד, בנו של אבי ז"ל, ושחר, בתה של נעמי ז"ל, נישאו השנה והקימו בית בישראל.
ליאור וייצמן, יצא בבוקר ה-7/10 לרכיבת אופניים באזור העוטף. הוא הסתתר מהרקטות ומירי המחבלים, אך נרצח בכביש 34. הוא היה בן 32 בהירצחו. עמרם אלון טולדנו התארח בבוקר שמחת תורה בביתו של אחיו בשדרות. בדרך לאמירת קדיש על אביו בבית הכנסת, הוא נרצח על ידי מחבלים. בן 54 בהירצחו.
טקס הזיכרון לציון שלוש שנים ל־7 באוקטובר. צילום: אורי גבאידוידי: ״ עיר שבוחרת בחיים בכל בוקר מחדש״
ראש העיר, אלון דוידי סיפר על חננאל ג`רפי, תושב שדרות ונהג אמבולנס של מד"א, שיצא להציל פצועים ונפגע מירי המחבלים. הוא נפצע קשה והובהל לביתו של מנהל התחנה, אביב שניאור. חבריו של חננאל נלחמו על חייו והצליחו להצילו.
"חננאל אמר משפט שאני מבקש שניקח איתנו הערב: `בזכות חבריי למד"א שנלחמו על חיי החלטתי לעשות הכול ולהיאחז בחיים, אמר דוידי והמשיך: ״להיאחז בחיים. שתי מילים. נדמה לי שבתוך המילים האלה נמצא הסיפור של שדרות ״. זה בדיוק מה שעשינו באותו בוקר. וזה בדיוק מה שאנחנו עושים כבר 25 שנה.״
נציגי המשפחות השכולות בשדרות מדליקים אבוקת זיכרון לזכר הנופלים והנרצחים ב־7 באוקטובר ובמלחמת חרבות ברזל. צילום: אורי גבאידוידי המשיך ואמר:
״התורה מצווה אותנו בפרשת ניצבים:
"הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ... וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים, לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ." שימו לב.
לא נאמר לנו שהחיים יהיו פשוטים. לא נאמר שלא יהיה כאב. לא נאמר שלא ניפול ולא נישבר. נאמר לנו דבר אחר - ובחרת בחיים. זאת בחירה.
וכשאני מסתכל על שדרות בשלוש השנים האחרונות, אני רואה עיר שבוחרת בחיים בכל בוקר מחדש. לחזור הביתה אחרי חודשי פינוי ארוכים - זו בחירה בחיים; לפתוח מחדש את בתי הספר - זו בחירה בחיים; משפחה שמחליטה לקנות כאן בית ולגדל את ילדיה - בוחרת בחיים; עסק שפותח שוב את הדלתות, בית כנסת שמתמלא, ילד שנולד, מנוף שמתרומם מעל העיר - כל אחד מהם אומר: אנחנו כאן. אנחנו נאחזים בחיים".

טקס הזיכרון לציון שלוש שנים ל־7 באוקטובר. צילום: אורי גבאי
״בבית חנון הרס וחורבן; בשדרות רואים מנופים״
דוידי התייחס בדבריו להתפתחותה של העיר בשלוש השנים האחרונות: "לא מזמן עמדתי בבית חאנון. כל כך קרוב אלינו. ממש מעבר לגבול. עיר שממנה נורו במשך שנים רקטות לעבר שדרות. עמדתי שם והסתכלתי סביבי. הרס. חורבן. חיפשתי בעיניים בית אחד שעומד על תילו ולא מצאתי. ואז הרמתי את העיניים והסתכלתי לכיוון שדרות. לכיוון הבית וחשבתי על מה שרואים שם היום כשמביטים אלינו. רואים מנופים. רואים שכונות שנבנות. רואים בתים חדשים. רואים עיר חיה. עיר שגדלה וצומחת. התמונה הזאת חידדה לי יותר מכל דבר אחר את הבחירה שלנו. מול מי שביקשו להשאיר אחריהם חורבות אנחנו בחרנו להקים חיים. הם ביקשו שנפחד לחיות כאן. אנחנו בונים כאן. הם ביקשו שנעזוב את העיר, אנחנו מגדילים אותה. הם ביקשו לקטוע את החיים. אנחנו מצמיחים אותם.״