(צילום: שאטרסטוק)משרד הרווחה משך ברגע האחרון את תקנות שירותי הרווחה לאנשים עם מוגבלות, שנועדו לעלות היום להצבעה בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת. התקנות נדרשות ליישומו המלא של החוק ונידונו בוועדה במשך חודשים ארוכים, במסגרת 14 דיונים ובהשתתפות ארגונים המייצגים אנשים עם מוגבלות.
ברקע למשיכת התקנות עומדת מחלוקת בין משרד הרווחה לבין יו”ר הוועדה, ח”כ מיכל וולדיגר, שדרשה לאפשר גם למתמודדי נפש עם מוגבלות קוגניטיבית־נוירופסיכולוגית לקבל שירותי שיקום מכוח החוק. כיום הם מקבלים מענים ממשרד הבריאות, והמשרד התנגד להכללתם בתקנות המוצעות.
התקנות נועדו לפרט את אופן יישומן של הוראות החוק ולקבוע, בין השאר, את התנאים להכרה בזכאות, את הגורמים המוסמכים לבצע אבחון ואת מדרג רמות התמיכה. הן עוסקות בשבעה סוגי מוגבלות, ובהם אוטיזם, מוגבלות שכלית־התפתחותית, מוגבלות קוגניטיבית־נוירופסיכולוגית, מוגבלות מוטורית, מוגבלות בראייה או בשמיעה ועיכוב התפתחותי.
“לא רואים תווית, אלא אדם”
ח”כ וולדיגר אמרה כי התפיסה העומדת בבסיס החוק היא מעבר ממתן שירותים בהתאם לסוג המוגבלות למתן מענה המותאם לצרכיו של האדם.
“אנחנו לא רואים טייטל אלא אדם, ונעניק לו את מה שהוא צריך כדי שיחיה חיים משמעותיים בהתאם לצרכיו”, אמרה. לדבריה, ישנם מתמודדי נפש רבים שיש להם גם מוגבלות קוגניטיבית־נוירופסיכולוגית, אך שירותים שהם עומדים בתנאים לקבלתם נשללים מהם בשל הכרתם במשרד הבריאות.
“אנחנו לא מבקשים לאפשר כפל שירותים. אפשר לקבוע מה וכמה מגיע, אבל אין הצדקה לשלילת הזכאות על הסף”, הוסיפה. “צריך לאפשר לכל אדם לקבל את מה שהוא צריך מכל משרד. תפסיקו לזרוק אנשים החוצה בגלל הגדרות”.
וולדיגר מתחה ביקורת חריפה על החלטת המשרד למשוך את התקנות לאחר העבודה הממושכת שנעשתה עליהן. “זו בושה וחרפה שאחרי 14 דיונים וכל כך הרבה עבודה המשרד מושך באבחת יד את התקנות החשובות האלה, שאותן היה אמור להתקין עד ינואר 2024”, אמרה.
לדבריה, היעדר התקנות יוצר מצב שבו החוק כבר בתוקף, אך אין מנגנון מספק לבחינת השימוש בתקציב. “במשרד הרווחה יש אנשים טובים שעובדים למען הציבור, אבל יכול להיות שבנקודת הזמן הזאת נוח להם שאין תקנות, כי החוק כבר בתוקף ואין יד בוחנת לשימוש בתקציב. זה מצב שלא מתקבל על הדעת”.
הארגונים: החלוקה הבירוקרטית משאירה את האזרח מאחור
עידית סרגוסטי מארגון בזכות אמרה כי הוצאת מתמודדי הנפש מתחולת החוק מנוגדת לרוחו וללשונו. “חוק שירותי רווחה הביא בשורה שלפיה אנחנו לא מסתכלים על סוג המוגבלות של האדם, אלא על הצרכים שלו”, אמרה. “יש כמות גדולה מאוד של אנשים שיש להם כפל מוגבלויות, והם לא בהכרח נכנסים לקטגוריה אחת. אנשים צריכים לקבל שירותים משלימים מפה ומפה. להוציא אותם מראש מהחוק זה עוול”.
רויטל לן כהן, מקואליציית הורים לאנשים עם מוגבלות, אמרה כי החלוקה בין המשרדים נועדה לצרכים בירוקרטיים, אך הפכה למכשול בפני קבלת שירותים. “הגענו למצב שבו האזרח נשכח. זה לא משנה אם עוסקים בגוף או בנפש – צריך לראות את האדם כיחידה אחת שלמה”, אמרה. “זה לא רק עניין של מאיפה יבוא התקציב, אלא תפיסת עולם”.
תמי דורסט מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות הביעה צער על משיכת התקנות. “אנשים עם מוגבלות צריכים לקבל מענים לכל צורכיהם, ואנחנו סבורים שאפשר היה למצוא פתרון בהידברות”, אמרה. לדבריה, הנציבות מקווה שהתקנות יקודמו בכנסת הבאה ומוכנה להיות שותפה לכל שיח בנושא.
משרד הרווחה: החוק ייעד את שיקום מתמודדי הנפש למשרד הבריאות
עו”ד ציפי בר לבב, היועצת המשפטית של משרד הרווחה, דחתה את הטענות שלפיהן המשרד מבקש להדיר אוכלוסייה כלשהי. לדבריה, לחוק מסגרת תקציבית מוגדרת, ויש לשמור על האוכלוסייה שעבורה נועד מלכתחילה.
“למשרד אין שום עניין להוציא ממנו שום אוכלוסייה”, אמרה, “אלא לשמור על זו שהחוק יועד לה מלכתחילה. המחוקק הוא שקבע בחוק שיקום נכי נפש בקהילה כי מתמודדי נפש יקבלו שירותים ממשרד הבריאות”. לדבריה, המשרד לא ביקש למשוך את התקנות מלכתחילה והשקיע עבודה רבה בגיבושן יחד עם הוועדה, אולם “המחלוקת העמוקה הזאת לא הגיעה בסופו של דבר לפתרון”.
וולדיגר השיבה כי לא התקיים דיון מספק בסוגיה וכי הוועדה לא קיבלה ממשרד הרווחה את הנתונים הדרושים. “אני לא רואה שום סיבה להוציא אף אוכלוסייה מהחוק”, אמרה. “אם צריך תוספת תקציב, צריך לדבר על זה, לבדוק את היקף השירותים ולבחון את הצרכים. לצערי, התקנות נמשכו מבלי שהתקיים דיון אמיתי בנושא”.
