צילום: לשכת עורכי הדיןראשי לשכת עורכי הדין, ארגון המורים, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, הסתדרות האחיות והאחים, איגוד רופאי בריאות הציבור וארגון נהגי התחבורה הציבורית חתמו אמש (ד׳) על אמנה משותפת למאבק באלימות. בין ההתחייבויות: הקמת פורום קבוע של הארגונים, קידום מדיניות של אפס סובלנות, פעולה משותפת מול הממשלה ורשויות האכיפה וערבות הדדית במקרי אלימות חמורים.
החתימה התקיימה במסגרת כנס מיוחד של לשכת עורכי הדין שהתקיים בתל אביב. הכנס התמקד בנושא האלימות והאיומים כלפי עורכי דין ונותני שירות, בעקבות רצח עו"ד ארבל פלדמן ז"ל ועל רקע מקרי האלימות והאיומים עמם מתמודדים עורכי דין ואנשי מקצוע במסגרת עבודתם. הכנס נערך במעמד נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, ובהשתתפות ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד עמית בכר, הסניגורית הציבורית הארצית, עו"ד ענת מיסד-כנען, ובכירים נוספים ממערכת המשפט, משטרת ישראל, הכנסת וראשי ארגונים ואיגודים מקצועיים.
המאבק באלימות – מהלך של ארגונים המייצגים מאות אלפי עובדים
במוקד הכנס עמד הצורך להפוך את המאבק באלימות ממאבק שמנהל כל ארגון מקצועי בנפרד למהלך משותף של הארגונים המייצגים מאות אלפי עובדים ונותני שירות בישראל. בפאנל המסכם השתתפו, לצד עו"ד עמית בכר, פרופ` חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל; עו"ס ענבל חרמוני, יו"ר איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים; רן ארז, יו"ר ארגון המורים; שאול סקיף, יו"ר הסתדרות האחיות והאחים; וישראל גנון, יו"ר ארגון נהגי התחבורה הציבורית.
פורום משותף למאבק באלימות כלפי עובדים
הארגונים התחייבו לפעול יחד מול הממשלה, הכנסת, המשטרה ורשויות האכיפה; לקדם תיקוני חקיקה ומנגנוני דיווח, סיוע וליווי לעובדים מאוימים; ולפעול להגברת המודעות הציבורית לתופעה. עוד הוחלט על הקמת פורום קבוע ומשותף של האיגודים והארגונים המקצועיים למאבק באלימות כלפי עובדים, שיתכנס באופן שוטף, יעקוב אחר מגמות האלימות ויגבש מהלכים משותפים מול רשויות המדינה. הארגונים התחייבו גם לערבות הדדית, כך שאירוע אלימות חמור כלפי עובד המשתייך לאחד הארגונים לא יישאר עניינו של אותו ארגון בלבד, אלא ייענה, ככל שיידרש, בפעולה משותפת של כלל הארגונים.
ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד עמית בכר: "אנחנו לא יכולים להתמקד רק באלימות נגד עורכי דין. אסור להחריש, אסור לעבור לסדר היום - זה דבר שאי אפשר לקבל אותו. אנחנו צריכים לדבר על העניין עם הציבור ולדרוש את האחריות מהמנהיגות הנבחרת ולא לברוח מזה. זה דבר מאוד קל לארגונים לברוח, כי אתה לא רוצה להיות בעימות מול השלטון ואתה מפחד להיתפס פוליטי. כשאומרים ששופטים הם בוגדים - זה שיח אלים, וזאת התוצאה שאנחנו רואים. לא כל הבעיות התחילו בממשלה האחרונה, אבל זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לדרוש את התיקון.
עו"ס ענבל חרמוני, יו"ר איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים:
"מדינת ישראל לאורך הרבה שנים לא חשבה שצריך שיהיה פה שירות ציבורי נורמלי לציבור, ועכשיו זה מגיע לפתחנו של כולנו ביום יום. האלימות לא מתפרצת, היא משתוללת. כשאדם כואב לו, כשעומדים לזרוק אותו מהבית או כשהילד שלו ללא מסגרת, הוא מגיע ודופק על השער האחרון, ומולו עומדות העובדות הסוציאליות, שרובן נשים, שאין להן מספיק זמן לתת מענה לכולם. אין לאלימות שום הצדקה, אבל צריך להבין שהמערכות מביאות אנשים לקצה. אנחנו עוד לא מתחילות לדבר על הפן של אלימות שמגיעה מלמעלה, ואנשים כמו ח"כ חנוך מילביצקי, שהוא רק דוגמה. בני הנוער והילדים רואים איך מתנהגים במקום שצריך להיות קודש הקודשים. בסוף יש לנו אחריות משותפת לזה".
שאול סקיף, יו"ר הסתדרות האחיות והאחים: "ההתפרצויות הן פשוט הזנחה של שנים. אין מספיק כוח אדם, אין מספיק התייחסות לאנשים שנמצאים במצוקה. זה לא מצדיק את האלימות, אבל מה שקורה הוא שבאמת הכול מתפורר ואדם לאדם זאב. ב-2017 אחות בקהילה אצלנו בחולון נשרפה בחיים על ידי מטופל. הזדעזענו, אבל הכתובת נמצאת על הקיר ואף אחד לא עושה שום דבר. הייתה את ועדת מור יוסף, שהוציאה עשרות המלצות כיצד להתמודד עם האלימות, אבל בסוף הכול מתבטא בשאלה כמה המדינה מוכנה להשקיע משאבים כדי שהאלימות הזאת תיעלם. המדינה הזאת חייבת להכריז, וזה לא משנה אם אתה ימין או שמאל, ערבי או יהודי - שאנחנו לא מוכנים לקבל פה אלימות, ולשים על זה כסף. בסוף זה כסף".
רן ארז, יו"ר ארגון המורים: "אנחנו עושים כל שנה סקר אלימות ורואים כל שנה עלייה. אי אפשר לטפל באלימות של בני נוער בכיתות של 35-40 תלמידים. בשיעור של 45 דקות יש לך דקה לכל תלמיד. אנחנו עושים צעדים אקטיביים כל הזמן נגד אלימות, אבל הטיפול הספורדי לא פותר את הבעיה והיא רק מתגברת".
ישראל גנון, יו"ר ארגון נהגי התחבורה הציבורית: "אצלנו אין אלימות - אצלנו זו מלחמה. כמעט כל יום, ב-12 או 1 בלילה, אני מקבל טלפון מבית חולים אחר שיש לנו נהג פצוע. רק השבוע נוסע שרצה לרדת בין שתי תחנות והנהג אמר לו שאסור, ניפץ את המחיצה והתחיל לתקוף אותו. הנהג פונה במצב קשה לבית החולים. אנחנו עושים הדרכות לנהגים, מתקינים מחיצות ומפעילים יחידות אבטחה, אבל ככל שנעשה יותר הגנות, הצד השני מוצא איך לעקוף אותן. אנחנו צריכים להתחיל לחשוב איך כל הארגונים עובדים ביחד כדי לפתור את הבעיה. זה בידיים שלנו. בואו ניקח על עצמנו למגר את האלימות. זו המדינה שלנו, אלה הילדים שלנו וההורים שלנו, ואנחנו רוצים להיות חברה בטוחה".
פרופ` חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל: "האלימות היא איום קיומי על ישראל, איום על בריאות הציבור, ובוודאי איום על שלטון החוק. אנחנו יודעים מהמחקרים שכשאנשים נמצאים בחברה אלימה הם נמצאים בסטרס מתמיד, לא ישנים טוב בלילה, מפחדים להסתובב במרחב הציבורי, ובסוף יש לכך גם תוצאות בריאותיות קשות.
אני מאוד חושש שלקראת הבחירות נראה עלייה באלימות, גם המילולית וגם הפיזית. אנחנו יכולים עכשיו לפנות ביחד למפלגות ולבקש מהן את התוכניות שלהן למיגור האלימות, ואז אולי נראה בהסכמים הקואליציוניים של הממשלה הבאה התייחסות מסודרת, מערכתית ושיטתית לנושא. במקומות בעולם שהחליטו למגר את האלימות עשו זאת באפס סובלנות - לא רק לטפל באירוע אחרי שהוא קורה, אלא לעשות שינוי מערכתי".
ראשי הארגונים קראו למדינת ישראל להגדיר את המאבק באלימות כלפי עובדים ובעלי מקצוע כמשימה לאומית, ולגבש מדיניות סדורה המשלבת מניעה, הגנה, אכיפה וענישה.
