בית ספר רמון במודיעין, צילום: דוברות פרסום מדד ההשקעה בחינוך ברשויות המקומיות בידיעות אחרונות וב YNET (תמר טרבלסי, 17.8), חולל סערה בקרב מספר רשויות, שטענו כי המחקר אינו משקף את המציאות. מודיעין עיריית מכבים רעות שהוצגה בפרסום עם נתון של 3,932 שקל לתלמיד, דחתה את הממצאים.
המחקר: חינוך שוויוני חיוני לטיפוח חברות
המדד מתבסס על מחקר שערכה פרופ׳ איריס בן דוד הדר בשיתוף רות מעודד מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר אילן , שפורסם ב־2025 בכתב העת State and Local Government Review. המחקר בחן את ההוצאה המשלימה על חינוך ב־250 רשויות מקומיות בישראל בשנים 2014–2020. החוקרות מצאו כי למרות מדיניותה המוצהרת של המדינה לצמצם פערים בחינוך, הכספים שמוסיפות הרשויות המקומיות לתקציבי המדינה פועלים במקרים רבים בכיוון ההפוך: ככל שהרשות חזקה יותר, כך יכולתה להוסיף משאבים למערכת החינוך המקומית גדולה יותר.
הרשות שבה אתה גר קובעת כמה יושקע בחינוך שלך
המחקר מצא פערים גדולים בין רשויות חזקות לחלשות: ב־2020 ההשקעה המשלימה לתלמיד ברשויות יהודיות הייתה גבוהה כמעט פי שלושה מזו שברשויות ערביות, וברשויות חזקות היא הייתה יותר מכפולה מזו שברשויות חלשות. אלא שפרסום דירוג הרשויות עורר גם ביקורת: במודיעין מכבים רעות טוענים כי שיטת החישוב אינה משקפת את מלוא השקעת העירייה בחינוך
פי שלושה בין רשויות יהודיות לערביות
הממצאים ממחישים את עומק הפער. בשנת 2020 עמדה ההוצאה המשלימה הממוצעת לתלמיד ברשויות שבהן רוב האוכלוסייה משתייכת לקבוצת הרוב על 715 דולר, לעומת 245 דולר בלבד ברשויות שבהן רוב האוכלוסייה משתייכת לקבוצת המיעוט – כמעט פי שלושה.
גם בתוך הרשויות היהודיות נמצא קשר ברור למעמד החברתי־כלכלי: רשויות בדירוג חברתי־כלכלי גבוה הוסיפו בממוצע 785 דולר לתלמיד, לעומת 371 דולר ברשויות בדירוג נמוך – יותר מפי שניים.
מרחב לימוד פעמונים, רעננה. צילום: דוברותהגיאוגרפיה משחקת אף היא תפקיד. ברשויות יהודיות במרכז הארץ עמדה ההוצאה המשלימה הממוצעת ב־2020 על 912 דולר לתלמיד, לעומת 710 דולר ברשויות הפריפריאליות ביותר. ברשויות ערביות נמצא פער גדול עוד יותר: 479 דולר במרכז לעומת 243 דולר ברשויות הפריפריאליות ביותר.
המשמעות שמייחסות החוקרות לנתונים רחבה יותר מהבדל נקודתי בתקציב. המדינה מפעילה מנגנוני תקצוב דיפרנציאליים שנועדו לתת משאבים נוספים לתלמידים המגיעים מרקע מוחלש. אלא שלצד תקציבי המדינה פועלת מערכת נוספת – ההשקעה העצמית של הרשויות – שאינה כפופה למנגנון ארצי דומה של שוויון או העדפה מתקנת.
כך עלול להיווצר מצב שבו המדינה מנסה לצמצם פערים באמצעות תקצוב דיפרנציאלי, בעוד שהיכולת הכלכלית השונה של הרשויות המקומיות מגדילה אותם מחדש.
הארנונה קובעת גם את היכולת להשקיע בחינוך
אחד ההסברים המרכזיים שמציג המחקר הוא מבנה ההכנסות של השלטון המקומי. הרשויות נשענות במידה רבה על ארנונה, ובעיקר על הכנסות מנכסים שאינם למגורים – מסחר, משרדים ואזורי תעסוקה. הכנסה מארנונה מסחרית גבוהה בממוצע במידה ניכרת מההכנסה מנכסי מגורים.
כתוצאה מכך, רשות בעלת אזורי תעסוקה ומסחר משמעותיים נהנית ממקורות עצמיים המאפשרים לה להוסיף כסף לשירותים העירוניים, ובהם חינוך. רשויות חלשות, ובמיוחד רשויות ערביות שבהן היקף שטחי המסחר והתעסוקה קטן יותר, מתקשות לייצר הכנסות עצמיות דומות.
זהו גם אחד האתגרים המרכזיים הכרוכים במגמת ביזור הסמכויות בחינוך. העברת סמכויות לרשויות המקומיות עשויה לאפשר התאמה טובה יותר של השירותים לצורכי התושבים, גמישות וחדשנות מקומית. אולם כאשר הרשויות יוצאות מנקודות פתיחה כלכליות שונות מאוד, ביזור שאינו מלווה במנגנוני איזון עלול להרחיב את הפערים.
העיר אור יהודה. צילום: דוברות מה בדיוק נמדד?
חשוב להדגיש כי המחקר אינו מודד את מלוא ההוצאה הציבורית על כל תלמיד. הוא בוחן את
ההוצאה המשלימה של הרשות המקומית מעבר להכנסות המיועדות לחינוך.
לצורך החישוב השתמשו החוקרות בדוחות הכספיים של הרשויות ובנתוני משרד הפנים, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרד החינוך. ההוצאה המשלימה חושבה באמצעות הפחתת הכנסות הרשות בפרק החינוך מהוצאותיה על שירותי חינוך, וחלוקת היתרה במספר התלמידים בני 3–18.
הבחנה זו הפכה משמעותית במיוחד השבוע, לאחר שפרסום דירוג ההשקעה העירונית לתלמיד ב”ידיעות אחרונות” וב־Ynet עורר ביקורת מצד מספר רשויות.
מודיעין: הנתון אינו משקף את המציאות
עיריית מודיעין מכבים רעות, שהוצגה בפרסום עם השקעה של 3,932 שקל לתלמיד, דחתה את הנתון וטענה כי הוא אינו משקף את מלוא השקעתה בחינוך.
לטענת העירייה, במערכת החינוך המקומית פועלים שישה בתי ספר המשתייכים לרשתות חינוך חיצוניות – ובהן בני עקיבא, אמי”ת, אורט וברנקו וייס – ובהם לומדים כ־5,000 תלמידים, כרבע מתלמידי העיר. העירייה טוענת כי תלמידים אלה נכללים במספר התלמידים המשמש לחישוב ההוצאה לתלמיד, בעוד שחלק מתקצוב מוסדותיהם אינו מופיע בתקציב העירייה באותו אופן.
לפי העירייה, כאשר מתאימים את החישוב למבנה זה, ההשקעה העירונית לתלמיד בשנת 2026 עומדת על כ־6,300 שקל.
בעירייה מציינים עוד כי ההשלמה הישירה מתקציבה למערכת החינוך גדלה מכ־107.3 מיליון שקל ב־2024 לכ־140.3 מיליון שקל ב־2026 – עלייה של כ־31% בתוך שנתיים. תקציב החינוך הכולל של מודיעין מכבים רעות עומד השנה על כ־521 מיליון שקל ומהווה כמחצית מהתקציב העירוני.
יש לציין כי נתוני המחקר עצמו מסתיימים בשנת 2020, ולכן הנתונים שמציגות הרשויות ל־2026 אינם עומדים בהשוואה ישירה לנתוני המחקר.
צילום: שאטרסטוקברעננה משקיעים 427 מיליון שקל, אור יהודה מדורגת שביעית
גם רשויות אחרות מדגישות כי השקעתן בחינוך רחבה מהנתון המופיע בדירוג. ברעננה עומד תקציב החינוך העירוני לשנת 2026 על כ־427 מיליון שקל, כ־40% מהתקציב השוטף של העירייה. לכך מתווספים עשרות מיליוני שקלים המושקעים בפיתוח ובבינוי מוסדות חינוך.
בעירייה מדגישים כי ההשקעה מופנית גם להרחבת מגמות לימוד, תוכניות מצוינות, חדשנות פדגוגית ומענים רגשיים ולימודיים.
באור יהודה, לעומת זאת, אימצו את הדירוג כהישג. לפי הנתונים שפורסמו, העיר נמצאת במקום השביעי בארץ בהשקעה העירונית בחינוך, עם תוספת ממוצעת של 8,007 שקל לתלמיד מעבר לתקציבי משרד החינוך. כ־205 מיליון שקל מתוך תקציב עירוני של כ־543 מיליון שקל מופנים ב־2026 לחינוך – כ־38% מהתקציב.
השאלה הגדולה: מה יקרה כשהביזור יתרחב?
מעבר לוויכוח על מיקומה של רשות זו או אחרת בדירוג, המחקר מצביע על בעיה מבנית. יכולתה של רשות מקומית להשקיע בחינוך תלויה במידה רבה במשאביה העצמיים, ולכן תלמידים המתגוררים ברשויות חזקות עשויים ליהנות ממשאבים נוספים שאינם זמינים לתלמידים ברשויות חלשות.
החוקרות מזהירות כי ביזור תקציבי ללא כללים שיבטיחו חלוקה הוגנת עלול להעמיק את אי־השוויון. הן ממליצות לקבוע מדיניות וכללים גם ביחס למקורות המימון המקומיים, ולא להסתפק במדיניות השוויונית או הדיפרנציאלית של הממשלה המרכזית.
הסוגיה מקבלת משנה חשיבות דווקא כעת, על רקע הדיון בהרחבת סמכויות הרשויות המקומיות במערכת החינוך. עצמאות מקומית יכולה להעניק לרשויות יכולת להתאים את מערכת החינוך לצורכי הקהילה, אבל המחקר של בן דוד־הדר ומעודד מציב לצדה שאלה שקשה להתעלם ממנה: אם היכולת לממש את העצמאות הזאת תלויה בעומק הקופה העירונית, האם ביזור הסמכויות יחזק את מערכת החינוך – או בעיקר יחזק את הרשויות שכבר חזקות?
