מיגונית המוות ממערב לקיבוץ רעים. ב-7 לאוקטובר, ענר שפירא ז״ל הגן על החוסים בה תוך שהוא הודף רימוני יד שהושלכו לתוכה על ידי מחבלי חמאס. צילום: אמית אבידן, מתוך ויקיפדיההדיון התקיים במסגרת הכנת הצעת חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה של 7 באוקטובר לקריאה שנייה ושלישית, ובמרכזו עמדה השאלה האם יש להשאיר את המיגוניות במקומן המקורי או להעבירן לאתר הנצחה מרכזי ומאורגן.
ממלא מקום יו”ר ועדת החינוך, ח”כ יוסף טייב, הוביל את הדיון ואת המאמצים לגבש פשרה בין המשפחות השכולות, הרשויות המקומיות ומשרדי הממשלה. כבר בפתח הדיון הבהיר כי הוועדה אינה מבקשת להכריע בעצמה בסוגיית העתקת המיגוניות.
“אין רצון לוועדה להזיז את המיגוניות, לטשטש או לטייח”, אמר טייב, והדגיש כי מטרת הדיון היא להבטיח שכל החלטה עתידית תתקבל בשקיפות, ברגישות ובשיתוף כלל הגורמים הרלוונטיים.
מחלוקת בין המשפחות, הקהילות ומשרדי הממשלה
במהלך הדיון עלו עמדות שונות מצד משרדי הממשלה והגורמים המקצועיים באשר לאופן ההנצחה הראוי. בעוד שחלק מהגורמים סבורים כי יש לרכז את המיגוניות באתר הנצחה מרכזי שיספר את סיפור אירועי 7 באוקטובר באופן מסודר ונגיש לציבור הרחב, משפחות רבות מבקשות לשמר את המיגוניות במקומן המקורי, כחלק בלתי נפרד מזירת האירועים עצמה.
לנוכח הפערים בין העמדות השונות, הציג טייב מתווה פשרה שלפיו כל רשות מקומית שבתחומה נמצאת מיגונית שבה התרחשו אירועי 7 באוקטובר, תחויב לדווח לוועדת החינוך על כל החלטה הנוגעת לשינוי, העתקה או הסרה של המיגונית, לצד פירוט הליך שיתוף הציבור שבוצע טרם קבלת ההחלטה. המתווה נועד להבטיח כי המשפחות השכולות, הניצולים והקהילות המקומיות יהיו שותפים מלאים בקבלת ההחלטות בנוגע לאתרי הזיכרון.
התחייבות מועצת אשכול: לא יבוצע שינוי ללא שיתוף הציבור
ראשת המועצה האזורית אשכול, מיכל עוזיהו, הודיעה כי המועצה לא תבצע כל שינוי או העתקה של שש המיגוניות המצויות בתחום שיפוטה ללא הליך מסודר של שיתוף ציבור עם המשפחות השכולות, הנפגעים והקהילות הרלוונטיות.
לדבריה, ההתחייבות תימסר גם בכתב ותהווה בסיס להמשך הדיאלוג עם המשפחות.
עם זאת, עוזיהו הסתייגה מהסעיף המחייב דיווח לוועדת החינוך על כל החלטה עתידית בנושא ואמרה: “זה מוגזם בעיני. ועדת החינוך לא צריכה להיות גורם שאני מדווחת לו”.
“נשארה לי רק האבן”
במהלך הדיון נשמעו עדויות בני המשפחות השכולות, שתיארו את משמעותן של המיגוניות עבורם לא רק כאתרי זיכרון לאומיים אלא גם כמקום אישי ואינטימי של אבל והתייחדות.
מלי זנדר, שבתה נועה ז”ל נרצחה באחת המיגוניות, פנתה לחברי הוועדה בקריאה נרגשת שלא להזיז את המקום שבו מצאה בתה את מותה.
“זה המקום שלי להתייחד עם הדם של הבת שלי שנשפך שם. אל תיגעו במיגונית הזאת. נשארה לי רק האבן. זה חלק מההיסטוריה”, אמרה.
דבריה המחישו את המתח העמוק שבין הרצון לבנות מערך הנצחה ממלכתי ומאורגן לבין הצורך לשמר את הזיכרון במקומות שבהם התרחשו האירועים עצמם.
לקראת הקמת רשות זיכרון לאומית
הדיון במיגוניות מתקיים כחלק רחב יותר מהליך החקיקה שמקדמת ועדת החינוך בחודשים האחרונים, המבקש לעגן בחוק את זיכרון אירועי 7 באוקטובר והגבורה שנלוותה להם.
הצעת החוק קובעת כי מדי שנה יצוין יום זיכרון ממלכתי לטבח ולגבורה של 7 באוקטובר. בנוסף, היא כוללת הקמת רשות זיכרון לאומית בנגב המערבי, שתפעל להקמת אתר הנצחה מרכזי, מוזיאון וארכיון לאומי, ותשמש גוף מתכלל לתיעוד, שימור והנצחת אירועי היום והימים שלאחריו.
