ראובן לדיאנסקי, יו"ר איגוד ערים דן לתברואה והמשנה לראש העיר תל אביב-יפו. צילום: אייל נבואזרחי ישראל מייצרים יותר ויותר פסולת בכל שנה. עד 2030 האוכלוסייה במרכז הארץ צפויה לגדול בכ-15%. זו עובדה פשוטה - אבל מאחוריה עומדת שאלה גדולה: מי מנהל את משק הפסולת של מדינת ישראל, ואיך עושים זאת נכון? בימים אלה מקודמת יוזמה ממשלתית להקים רשות פסולת לאומית ולהסדיר מחדש את כל התחום. מדובר במהלך משמעותי שאמור לייצר מדיניות ארצית ברורה, יציבה ומקצועית.
משק הפסולת בישראל מצוי על סף קריסה. דו"ח מעקב של מבקר המדינה מיולי 2025 קבע ששטחי ההטמנה הקיימים לפסולת, פתרון הקצה הכמעט בלעדי כיום בישראל, צפויים להיגמר כבר במהלך 2026. המשמעות של אירוע כזה היא עצומה: לא יהיה לאן לפנות פסולת לאחר הטיפול בה בתחנות המיון והמעבר וכל שרשרת הטיפול בפסולת תיפגע קשה. רשויות מקומיות יתקשו לפנות אשפה מתחומן, כי תחנות המעבר שאמורות לקלוט ולמיין אותה יהיו חסרות פתרון קצה מספק ויציב. משם, הדרך לאשפה שנערמת ברחובות הערים היא קצרה ומהירה יותר ממה שניתן לחשוב.
המדינה חייבת לקדם פתרונות לטווח הקצר והמיידי, ופתרונות קצה מתקדמים לטווח הארוך. בוועידת מוניאקספו 2026 באקספו תל-אביב יקיימו איגוד ערים דן לתברואה, המציין בימים אלה 60 שנים להיווסדו, בשיתוף ורידיס איכות הסביבה, מושב מקצועי ואקטואלי בתחום אסטרטגיית הטיפול בפסולת שיעסוק בסוגיות הבוערות ביותר בתחום.
בין היתר, יעסוק המושב ברפורמה המוצעת ובהשפעותיה הישירות על הרשויות המקומיות והאזוריות. במושב אותו ינחה מנכ"ל חירייה – איגוד ערים דן לתברואה, גיל ליבנה, ישתתפו יו"ר חירייה, איגוד ערים דן לתברואה ומשנה לראש העיר תל–אביב-יפו, ראובן לדיאנסקי ונציגים בכירים נוספים בתחום.
פארק המיחזור חירייה מרחפן – צילום: אלבטרוספתרונות לטווח קצר וארוך למשק הפסולת ימנעו את קריסתו ויביאו לצמיחה"בטווח המיידי, חייבת המדינה להכשיר עוד שטחים להטמנת פסולת. זה כמובן לא אידיאלי ומזהם, אבל החלופה גרועה בהרבה. בהיעדר פתרון אחר, מצב זה הוא בלתי נמנע, לפחות לשנים הקרובות", קובע יו"ר האיגוד ראובן לדיאנסקי.
בטווח הארוך, אומר לדיאנסקי, כי הרפורמה במשק הפסולת צריכה לקדם שינויים בתפיסה, במחויבות הממשלתית ובביצוע קונקרטי של מהלכים שיביאו לשיפור הענף. "המשרד להגנת הסביבה מבין שצריך להפסיק להסתכל על הפסולת כמטרד ולהתחיל להתייחס אליה כאל משאב. כל רפורמה בתחום תהיה חייבת לקדם זאת. הקמה של מפעלי השבת פסולת לאנרגיה, כמו שקורה באירופה כבר עשרות שנים, היא צו השעה וכולם צריכים להתגייס לזה. בטח משרדי הממשלה."
"הקמה של מפעל כזה בתהליך סדור שכולל איגום כל המשאבים תחת מטה חירום ממשלתי בו שותפים משרדי הגנת הסביבה, האוצר, רשות מקרקעי ישראל, גופי התכנון השונים ועוד שחקנים יבטיח שמתקני ההשבה בישראל יתחילו לקום ברחבי הארץ בקצב משביע רצון", לדיאנסקי מסביר. "האיגוד, כמי שמקדם מתקן השבה בחירייה, נערך כדי להתחיל במהלכים של הסברה ושיתוף ציבור במטרה להציג לציבור נתונים והוכחות שהפליטות מהמתקן שיוקם יטופלו באופן המקיף, המקצועי והאחראי ביותר ובהתאם לתקינה האירופית המחמירה. מתקני ההשבה מביאים תועלות אדירות בהפקת חשמל ירוק משאריות מיון פסולת. לצד זאת, זה יוריד את התלות הכמעט מוחלטת כיום בהטמנת פסולת כפתרון קצה, ממצב של 80% כיום לפחות מ-20%. זו תהיה בשורה אדירה ומקיימת, מבחינה סביבתית ומבחינת איכות החיים של כולנו".רפורמה חכמה צריכה לחזק את השחקנים האיכותיים בתחום
מנכ"ל איגוד ערים דן לתברואה גיל ליבנה, מוסיף: "יש לנו תוכניות מוגדרות להקמת מתקנים נוספים בשנתיים הקרובות, שיאפשרו לנו למיין 100% מהפסולת הנקלטת בחירייה ולהגדיל את היקף המיחזור לכ-50%. לאור הגידול המתמשך בכמויות הפסולת והגדילה הצפויה של האוכלוסייה בגוש דן שתייצר עוד ועוד פסולת, לתוכניות הפיתוח שלנו אלה תפקיד חשוב במענה לרשויות המקומיות ובייצוב ענף הטיפול בפסולת כולו. נכון להיום, הבעיה הגדולה היא שכמעט ואין במדינה מתקני קצה לצורך מיחזור והשבה לאנרגיה של הפסולת שאנו ממיינים בכמויות, וגם לא התפתחו ביקושים משמעותיים לתוצרי המיון האלה. למשל, קומפוסט המופק מפסולת אורגנית ויכול לשמש לדישון בשטחים חקלאיים נשלח ברובו להטמנה. כדי לפתח את הכלכלה המעגלית בישראל לא מספיק להפריד ולמיין את הפסולת לסוגיה, אלא יש ליזום ולעודד ביקושים אמיתיים לתוצרים אלה באמצעות תמריצים לתעשייה הישראלית ורגולציה שתחייב זאת. בשנים האחרונות האיגוד השיג שיא בשיעורי המיחזור וההשבה שעמדו על כ- 35%. ואנו לא מסתפקים בכך ופועלים להעלאת אחוזי המיחזור , ולצמצום שיעורי ההטמנה באמצעות הקמת מתקן השבת פסולת לאנרגיה שיחסוך הטמנה של כ- 50% משאריות מיון הפסולת המיוצרות בחירייה".
ליבנה שם דגש על נושא חשוב נוסף ביחס לרפורמה המוצעת: "אסור שהשלטון המקומי יאבד שליטה על משק הפסולת לטובת חברות פרטיות הפועלות כמונופולים אזוריים. על פי החוק הרשות המקומית אחראית לטיפול בפסולת הנוצרת ברשות לאורך כל השרשרת משלב האיסוף ועד פתרון הקצה, ולכן היא חייבת לשמר לעצמה פתרונות ויכולת בחירה אמיתית ותחרותית. מתקני הקצה שיקומו בעתיד הם המטמנות של היום, וחשוב שהשלטון המקומי יהיה מעורב בייזום שלהם ואף בבעלות על מנת להימנע מיחסי תלות בגורמים עסקיים מונופוליסטיים שעלולים להביא לייקור מחירי הטיפול בפסולת ולפגיעה ברמת השרות. לכן, כל אזור מטרופוליני בארץ חייב להתארגן במודל איגוד ערים או אשכול רשויות וליזום בעצמו ובשיתוף המיגזר העיסקי את פתרונות הקצה לפסולת הנאספת מרשויות האזור".
"במשק הפסולת המאותגר שקיים כיום, שחקן אזורי כמו איגוד ערים דן לתברואה עם ניסיון עשיר של 60 שנה בתחום, עושה את ההבדל בין המצב הקיים להתדרדרות של כל התחום למחוזות העולם השלישי", קובע לדיאנסקי. "לארגון ציבורי כמונו יש תפקיד מרכזי בכל רפורמה בתחום. המדינה צריכה לקבוע מדיניות, יעדים וכללי משחק ארציים. כאשר קיימת מערכת אזורית יציבה, מקצועית ומתפקדת, כמו איגוד ערים דן לתברואה, חשוב שהמדינה תחזק אותה, תיתן לה עוד סמכויות ותשכפל אותה גם לאזורים אחרים".
לדיאנסקי מסכם: "רפורמה חכמה חייבת לשלב בין רגולציה ארצית לבין ניסיון תפעולי מהשטח. היא צריכה להגן על השקעות ותשתיות קיימות, לשמור על רציפות השירות לרשויות ולתושבים, ולאפשר לגופים אזוריים מקצועיים להמשיך להוביל. איגוד ערים דן לתברואה הוא דוגמה לכך שאפשר לנהל משק פסולת אזורי מתקדם, יעיל ובר-קיימא. אם רוצים לבנות את משק הפסולת של העתיד - צריך להתחיל מחיזוק ושימור המערכות שכבר עובדות היום ואף להפוך אותה למודל שיעבוד במקומות נוספים ברחבי ישראל".
