בשיתוף "רגב + אדריכלים"
אדריכל ערן זילברמן, הבעלים של משרד “רגבים + אדריכלים“, מהמובילים בתחום בישראל. בין עבודותיו: חטיבת הביניים “יורם טהר לב“ בכפר סבא, שזיכתה אותו ב“פרס רכטר“ למצוינות אדריכלית, וקריית החינוך ע“ש “שמעון פרס“ בגליל ים, שעליה קיבל את “אות האדריכלות הישראלית“ מטעם התאחדות האדריכלים.
אדר` ערן זילברמן. צילום: רגבים + אדריכליםאיכות אדריכלית “אדריכלות היא פעולה איכותנית“. אומר זילברמן. “כל בניין, על אף היותו בנוי בטכנולוגיות בנייה בסיסיות, הוא מכונה מורכבת מאוד, כאשר התכנון הוא אינטגרציה של אינספור שיקולים המייצרים את התוצר הסופי.״
זילברמן מודה כי קרנה של האדריכלות ירדה בעשורים האחרונים, והיא נתפסה כמקצוע העוסק בכמות על חשבון איכות. כיום, הוא מדגיש, חל שינוי: ״אני נוטה להאמין שאנו חיים בתקופה של ׳תיקון׳ שבה האיכות מקבלת תוקף שווה ערך לכמות; השיח התכנוני כבר לא מסתכם בכמות מטרים או באחוזי תכסית, אלא נוגע יותר ויותר בפרטי המרחב הפנימי והעירוני, בחומרי הגמר ובאיכות החללים “.
״כשהילדים שלי היו קטנים והיינו מטיילים בטבע, ניסיתי להסב את תשומת ליבם לעץ מיוחד, לפרח, לנוף. הרגיש לי שהם אינם קשובים, שאין להם עניין . שנים לאחר מכן אני רואה שהם מחוברים לטבע, הם זוכרים פרטים ממקומות שאפילו אני לא שמתי לב אליהם. החוויה חלחלה פנימה באופן לא מודע. כך גם הדיאלוג עם מזמין העבודה על איכות החלל והשאלה הבלתי נמנעת: ׳בשביל מה להשקיע ?׳״
בניין הוא “קוד פתוח“זילברמן מספר כי למד בבתי ספר ובילה במתנ“סים שלא אפשרו חופש פעולה: ״כל החללים והמעברים היו חד ערכיים. החדרים היו סגורים בדלתות ברזל, המסדרון הוביל לגרם מדרגות בקצהו, רוחבו היה מינימלי, והחלונות היו מעל גובה העינים. לא היה מרחב פעילות מחוץ לכיתות.״
״אנו מתכננים מבנים הפוכים לחלוטין: ״מבנים אופטימיים, הכוללים בראש ובראשונה חללים ציבוריים רחבים ומשמעותיים. חדרים גמישים ופתוחים, ללא מסדרונות, עם שפע של חללי פעילות, וקירות המתוכננים להכיל פונקציות - בין אם אזור עבודה, אחסון או תצוגה.״
״אני נלחם בקירות מטויחים עם קרמיקה לבנה , משל היו בית מטבחיים,״ הוא מדגיש.
בהשאלה לעולם התכנות – הבניינים בתכנון “רגבים + אדריכלים“ הם “קוד פתוח“, לדבריו, המאפשר גמישות לכל פעולה; כאלה שאינם מכתיבים נתיב הליכה אחד, אופן ישיבה אחד או נקודת מבט אחת. ״המבנים תמיד מרובי כניסות ויציאות, גמישים לחלוקה ולשינויים. אני לא עתידן, אבל משוכנע שהמבנים שלנו יידעו לקבל שינויים מהותיים בעשורים הקרובים“.
מבנה ציבור חייב להיות בעל נוכחות במרחבזילברמן יוצא נגד הטרנד של שילוב מבני ציבור בתוך מבנים פרטיים:״אני מרגיש שזו רעה חולה שנולדה מתוך מצוקת שטחים ציבוריים במרכז הארץ. לטעמי מדובר בזילות של מבני ציבור. אני שם בצד את העובדה שתצורת מבנה הציבור בתוך מגדל מוכתבת מאילוצים הנדסיים שאינם רלוונטיים.״לדבריו, מבנה ציבור בתוך מבנה פרטי גורם לאבדן זהות, שכן השימוש הציבורי נטמע בין פונקציות אחרות: בין משרדי רואי חשבון לבין משרדי חברה פרטית. אני רוצה לקחת את הבת שלי לחוג דרך לובי ומעליות של בניין משרדים? אילו ערכים אנו מנחילים הלאה?״.״ככל שרשות מקצה שטחים למבני ציבור במסגרת מטלות יזם, ההנחיה צריכה להיות הקמת מבנה ציבור ב׳קו אפס׳ למבנה הפרטי - כך שתשמר לו זהות, עצמאות תכנונית ונוכחות משמעותית במרחב.“
חלל הפנים המרכז הקהילתי בגליל ים. הדמייה: באדיבות המשרדמרכז תרבות וקהילה גליל יםהמבנים בתכנון “רגבים + אדריכלים“ לא מאופיינים בגמר טיח ואבן אפרפרים, נוכחותם העיצובית ניכרת. עם זאת זילברמן מגדיר אותם “שקטים ואלגנטיים, שאינם משתלטים על המרחב.״
המרכז הקהילתי הנבנה בימים אלה בגליל ים, וצפוי להיפתח השנה, שונה מהותית ממבנה חינוך טיפוסי. ״למרות היותו המשכי לקריית החינוך והוא מדבר בשפה אדריכלית דומה, אני מחשיב אותו כבניין ׳איקוני׳, בניין זכיר. הוא מגלם בתוכו מאמצים הנדסיים כבירים אך אלה לא מורגשים,״ אומר זילברמן.
ליאונרדו דה וינצי טבע את האמירה: “פשטות היא התחכום האולטימטיבי“. ביטוי זה משקף היטב את הרעיון העומד מאחורי המבנה: שלוש תיבות המונחות זו על גבי זו בהזחה – מראה פשוט לכאורה, אך למעשה תוצאה של מלאכת מחשבת.״
הבניין כולל מגוון רחב של שימושים ציבוריים: אולם הופעות גדול, חדרי פעילות, יוגה ו-TRX, חדרי חוגים ויצירה, חללי ספורט ואומנויות לחימה, חדרי טיפולים, חללים רב-תכליתיים לאירועי קהילה, חדר קרמיקה ואף חדר לחוג בישול לצד חניון תת קרקעי לשימוש באי המרכז והקהילה.
בצמוד למבנה, תוקם כיכר עירונית רחבה שתשמש לפעילות מגוונת לאורך השנה - שוק איכרים, שוק יד שניה, חגיגות שבוע הספר, פורים ויום העצמאות.
זילברמן אומר בגילוי לב:״בהתייחס למשרד, הבניין הזה הוא צומת דרכים בתכנון מבני ציבור, והוא מגלם את כלל התובנות שצברתי לאורך שנות ניסיוני כאדריכל. אני רוצה להאמין שזו ההוכחה לכך שניתן לפרוץ פרדיגמות. אינני בן לשושלת אדריכלים, לא יליד המרכז ובילדותי לא חלמתי להיות אדריכל. והנה היום, אני מרגיש שהצלחנו להשאיר שריטה קלה במרחב “. |
