ועדת החינוך דנה בחוק הנצחת 7 באוקטובר - חוסן לאומי מול זיכרון הטבח

ועדת החינוך, התרבות והספורט חידשה ביום ד` (27.5) את דיוניה בהצעת החוק לזיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי שמחת תורה - 7 באוקטובר.

אחרי שבדיון הקודם עלתה בקשה להסיר משם הצעת החוק את המילה טבח פתח היום את הדיון מ"מ יו"ר הוועדה ח"כ יוסף טייב: "משרדי הממשלה היו ערים לרגישויות והחלטנו להחזיר את הכותרת הארוכה שהיתה בתחילה בהצעת החוק הפרטית של חברי הכנסת – "הצעת חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי שמחת תורה – 7 באוקטובר". אנחנו ערים לרגישויות ורוצים שבסוף כולם יהיו מרוצים." ח"כ טייב ביקש להבהיר כי תהליך החקיקה נמשך ו"שום דבר לא נקבע בצורה סופית עד שנגיע להצבעה. בכל מקרה, איש לא רוצה לטייח ולשנות את הנראטיב. זאת עמדתי ואני עומד מאחוריה וכך גם כלל משרדי הממשלה והייעוץ המשפטי."

חיזוק החוסן הלאומי והלכידות של החברה הישראלית
הדיון התמקד בעיקר בשאלת הדגשת החוסן הלאומי מול זיכרון הטבח. בהצעת החוק נכתב כי מטרת החוק היא "חיזוק החוסן הלאומי והלכידות של החברה הישראלית," ונציגות המשפחות השכולות בדיון התנגדו לכך. "מדוע נושא חיזוק הלכידות קשור לחוק? הרי החוק מדבר על יום הטבח והימים הסמוכים לו", אמרה אסתר בוכשטב, שבנה יגב ז"ל נחטף ונרצח בשבי חמאס.
"טבח המחדל וההפקרה - אין מקומם יחד עם גבורה. תבין את בקשת המשפחות להפרדה," אמרה רעות, אימא של עידו אדרי ז"ל, לוחם שב"כ שנפל בנובה.

גם ח"כ גלעד קריב ביקש לצמצם את נוסח הצעת החוק: "החברה חוגגת את החוסן שלה לא בימי זיכרון. תשאירו את החוק הזה מצומצם בלי החוסן שצריך לעסוק בו במקום אחר. ככל שנרחיב את החוק, נעמעם את אירועי הטבח שהם מוקד הזיכרון וגם נהפוך את פעילות ההנצחה והזיכרון לזירה של מחלוקות פוליטיות בלתי נגמרות."
בעקבות כל הדברים הללו ביקש היו"ר להסיר את החלק שנוגע לחוסן ולכידות מפרק המטרות, אך להשאיר אזכורים לחוסן בהקשר של הנצחת מעשי הגבורה בהמשך הנוסח. יו"ר הוועדה הסביר: "אם אין לחוסן ולהנצחה בסוף משהו שמוביל לחוסן הלאומי, אין טעם בהצעת החוק".

הקמת אתר הנצחה מרכזי בנגב המערבי
בנושא מיקום הרשות שתקום וההנצחה, הוחלט כי הרשות לא תהיה מחויבת להיות ממוקמת בנגב המערבי, אך אתר ההנצחה המרכזי כן יוקם שם. שירה שפירא ממשרד המורשת: "חייב לאפשר לתאגיד להיות שותף פעיל, מוביל ומתפעל. חייבים לאפשר לתאגיד לקחת בזה חלק." ח"כ מאיר כהן התנגד "לא להוביל, אלא רק לתת תמיכות."

ראשת מועצה אזורית אשכול מיכל עוזיהו ביקשה שהתאגיד לא יקים מרחבי הנצחה משניים: "חשוב שיהיה אתר הנצחה מרכזי אחד שימוקם בחבל הארץ הזה שבו קרה האסון. אתר הנצחה אחד שמספר את הסיפור של כולם ולא רק של מי שיש לו הקשרים הכספים והמשאבים הנפשיים לקדם אתר כזה. ריבוי אתרים משניים עלול לפגום בהנצחה. לדעתי, הנובה צריך להיות האתר המרכזי הזה." עוד הוסיפה כי לרשות שתקום לא צריכה להיות סמכות על ההנצחה והמורשת בתוך הישובים. נציגת התנועה הקיבוצית איילת סלע הדגישה: "הקיבוצים עצמם מחליטים את ההחלטות שלהם, חד משמעית, הם חיים שם בקהילות, אלה החיים שלהם".

נציגת הביטוח הלאומי אמרה כי הביטוח הלאומי מממן הנצחה קבוצתית "וזה ימשיך לעמוד בפני עצמו במקביל לחקיקה. נמשיך לממן את ההנצחה של קבוצות מישובים, מושבים וקיבוצים שכבר פנו אלינו."

הילה אביר, אחותו של לוטן ז"ל שנרצח במסיבת הנובה התייחסה להנצחה במרחבים ציבוריים וביקשה להסדיר בחקיקה גם את אתר הנובה שהפך ל"לונה פארק של הנצחה" וגם את המיגוניות בכביש 232 שנסיעה לאורכו היא סכנת חיים כי אנשים עוצרים בצידי הדרך.

רותי פרמינגר מארגון נפגעי פעולות האיבה העלתה את נושא התקציב: "המקור התקציבי פה זה הכוח המניע. אין מחלוקת שצריך להיות אתר הנצחה לחללי פעולות איבה, אבל עד היום אין כי התקציב איננו".

יום זיכרון ממלכתי בכ"ד בתשרי
לפי הצעת החוק הפרטית, שעליה חתומים למעלה מ-80 ח"כים, מידי שנה בכ"ד בתשרי יצוין יום זיכרון ממלכתי לטבח ולגבורה בשבעה באוקטובר, להתייחדות עם זכר הנספים ולהוקרת גבורתם של האזרחים ומשרתי כוחות הביטחון וההצלה שחירפו נפשם לצורך הצלת חיים. ביום זה יתקיים טקס זיכרון ממלכתי, הכנסת תקיים דיון מיוחד ודגלי המדינה במוסדות ציבור ובמחנות צה"ל יורדו לחצי התורן. במוסדות החינוך יתקיימו פעילויות חינוכיות ערכיות וכלי התקשורת יבטאו את אופיו המיוחד של היום בלוח השידורים שלהם.

הצעת החוק מבקשת גם להקים בנגב המערבי רשות זיכרון שתכלול אתר הנצחה, מוזיאון וארכיון שיוקמו בתוך ארבע שנים ושם ירוכז ויתועד המידע הנוגע לאירועי השבעה באוקטובר, במסמכים, סרטונים, חפצים ועוד. לרשות הזיכרון שתוקם תהיה מועצה בת 13 חברים. התקציב השנתי של הרשות ימומן מתקציב המדינה, הכנסות עצמיות, עזבונות תרומות ומענקים.

היוזמים הראשונים של הצעות החוק הפרטיות הם חברי הכנסת אתי עטייה, יצחק קרויזר, מירב בן ארי ועודד פורר ואליהם הצטרפו כמעט כל חברי הכנסת, למעט חברי הסיעות הערביות.