מדבר יהודה. צילום, שאטרסטוק
הצעת חוק חדשה המבקשת להקים “רשות מורשת ביהודה, השומרון וחבל עזה” מעוררת ביקורת משפטית חריפה בכנסת ומחוצה לה. לפי נייר עמדה של הייעוץ המשפטי לוועדת החינוך, התרבות והספורט, מדובר במהלך חריג שעשוי לשנות באופן מהותי את האופן שבו מדינת ישראל מנהלת את השטחים מאז מלחמת ששת הימים.
הצעת החוק מעניקה סמכויות ביצוע נרחבות לרשות מורשת ביו״ש ובעזה
הצעת החוק, שהוגשה על ידי חבר הכנסת עמית הלוי ונמצאת בהכנה לקריאה שנייה ושלישית, מבקשת להקים תאגיד סטטוטורי חדש תחת אחריות שר המורשת. הרשות תהיה אחראית על תחומי המורשת, העתיקות והארכיאולוגיה בכל אזור יהודה, שומרון וחבל עזה, ותוסמך לפעול גם מול גופים ממשלתיים אחרים.
לפי ההצעה, לרשות החדשה יוענקו סמכויות ביצוע נרחבות, ובהן סמכויות פיקוח, אכיפה, חפירות, הפקעות מקרקעין ופעולות מנהליות שונות - כולן מכוח תחיקת הביטחון החלה כיום באזור. עם זאת, החוק קובע שבמקרה של סתירה בין החוק החדש לבין תחיקת הביטחון, יגבר החוק החדש.
הייעוץ המשפטי: פגיעה במבנה המשפטי והמנהלי ביו״ש
בייעוץ המשפטי מזהירים כי עצם החלת חקיקה ישראלית ישירה באזור היא מהלך “חריג מאוד”, במיוחד משום שהרשות החדשה לא תפעל רק מול אזרחים ישראלים אלא גם מול פלסטינים ותושבי האזור. לפי המסמך, אף שבית המשפט העליון לא שלל לחלוטין אפשרות של חקיקה ישראלית בעלת תחולה חוץ-טריטוריאלית, הוא כבר קבע בעבר כי מדובר בסוגיה “שאינה נקייה מספקות ומעוררת קשיים”.
אחד החששות המרכזיים שעולים בנייר העמדה הוא פגיעה במבנה המשפטי והמינהלי הקיים ביהודה ושומרון. כיום, לפי עמדת מדינת ישראל לאורך השנים, האזור מנוהל תחת דיני “תפיסה לוחמתית”, כאשר סמכויות הממשל והחקיקה נתונות בידי המפקד הצבאי. העברת סמכויות לרשות אזרחית הכפופה ישירות לשר המורשת - ולא לשר הביטחון או למינהל האזרחי - נתפסת כחריגה עמוקה מהמודל הזה. עוד מציין המסמך כי בפסק דין שניתן לאחרונה ראה בית המשפט קושי של ממש ביצירת ״חיץ״ או הפרדה מוחלטת בין המערכת הצבאים למערכת האזרחית. בית המשפט העליון קבע כי הצעת החוק אינה מתיישבת עם סעיף באמנת האג המתייחס לחובה לאזן בין צרכי הצבא והביטחון לבין צרכי האוכלוסייה האזרחית – שאומץ גם בבית המשפט העליון.
השלכות בינלאומיות של החוק – בניגוד להסכמי ביניים שנחתמו עם הפלשתינים
עוד מזהירים המשפטנים מפני השלכות בינלאומיות של החוק. במסמך נכתב כי החלת סמכויות אזרחיות ישראליות גם בשטחי A וB וברצועת עזה עומדת בניגוד להסכמי הביניים שנחתמו עם הפלסטינים, ועלולה לעורר קשיי אכיפה ומשפט בינלאומי:
״על רצועת עזה כבר לא חלה תפיסה לוחמתית והמצב הנוכחי מורכב ודינמי, אך מכל מקום אין למדינת ישראל סמכויות אזרחיות כלשהן בחבל עזה לרבות בתחומים האמורים בהצעת החוק . מעבר לכך שהחלת סמכויות אזרחיות על שטחים אלה עומדת בניגוד להסכמים בינלאומייםשנקלטו בדין בישראל ובאזור, היא מעוררת גם קשיי יישום ואכיפה של ממש.״
לפי חוות הדעת, קידום החוק - במיוחד לצד חקיקות נוספות שמקודמות בכנסת - עשוי לחזק טענות בעולם שלפיהן ישראל מבצעת “סיפוח זוחל” של יהודה ושומרון באמצעות החלה הדרגתית של מוסדות שלטון ישראליים בשטח – ״וזאת מבלי לתת את הדעת על כלל ההשלכות של מהלך כזה, לרבות הזכויות והמעמד של תושבי האזור הפלסטינים.״
קושי להצדיק את התועלת של הצעת החוק אל מול הנזקים
נזקי הצעת החוק, כפי שמציינת חוות הדעת: ״בוועדה הועלו על ידי נציגי הממשלה וגורמים אחרים חששות לנזקים של ממש שעלולים להיגרם בשל חקיקת החוק, דוגמת נזקים ביטחוניים, נזק למאבק המשפטי-מדיני של ישראל בעולם בכלל ובפני טריבונלים בינלאומיים בפרט, נזק ליחסי החוץ של מדינת ישראל ונזקים בתחום הארכיאולוגיה, כגון פגיעה במעמדם של ארכיאולוגים ישראלים בעולם, בשיתופי פעולה בינלאומיים, בתקציבים ובמענקים הניתנים בתחום הארכיאולוגיה.״
