צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
ועדת המשנה למשאבי אנוש בצה”ל, בראשות אלעזר שטרן, התכנסה אמש (א׳) לדיון המשך שעסק באחת הסוגיות הכואבות והמורכבות ביותר במערכת הביטחון: הכרה באובדנות של חיילים לאחר שחרורם משירות. הדיון התמקד בבחינת יישום מסקנות ועדת אלמוז, שעסקה במענה הניתן למשוחררים ולאנשי מילואים שאינם בשירות פעיל ושמו קץ לחייהם בעקבות שירותם.
“אסור לחשוש שהכרה במקרים כאלה היא מתן לגיטימציה לאובדנות”, אמר שטרן בפתח הדיון. לדבריו, “כאשר ברור שיש קשר ישיר בין השירות להתאבדות – מערכת הביטחון צריכה להכיר בכך. המערכת יודעת להתמודד עם מה שהיא רואה, אבל מתקשה בזיהוי ואיתור – וזו בעיה מהותית”.
צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
פנה לעזרה לפני שחרורו – השיחה לא התקיימה
במרכז הדיון עמד סיפורו של גיל פנקינסקי ז”ל, לוחם שייטת, ששם קץ לחייו לאחר שחרורו. הוריו השתתפו בדיון ותיארו תהליך הידרדרות ממושך, שלטענתם לא זכה למענה מצד המערכת.
אמו סיפרה בדמעות על שירות אינטנסיבי ורווי לחימה, שכלל פעילות מבצעית ממושכת וחשיפה למצבים קיצוניים. “כשהוא הגיע לסיום השירות, מצבו הנפשי כבר היה קשה מאוד”, אמרה. “למרות זאת, הוא המשיך לתפקד – אבל בפנים כבר היה במצב קשה”.
לדבריה, גיל פנה לעזרה חודשים לפני שחרורו: “כבר שמונה חודשים לפני השחרור הוא ביקש שיחה עם פסיכולוג היחידה. השיחה הזו לא התקיימה. לא נעשה עם זה דבר”. היא הוסיפה כי בנה התקשה לשתף, אך השאיר אחריו כתבים אישיים המעידים על מצוקתו.
אביו תיאר תמונה ברורה של הידרדרות: “זו לא הייתה טרגדיה שהופיעה ביום אחד. זו הייתה הידרדרות ארוכה, גלויה וכואבת. די היה שמישהו אחד היה מרים טלפון – והוא היה שומע ומבין שיש כאן צעיר במשבר עמוק”.
בדיון השתתפה גם תא”ל עדנה איליה, שהדגישה את מחויבות צה”ל למשרתיו גם לאחר השחרור. “המחויבות אינה מסתיימת ביום השחרור”, אמרה. “היא נמשכת גם לאחריו, במיוחד כאשר מדובר במשפחות שכולות”.
צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסתיצירת מענה ייעודי למשפחות משוחררים ומילואים ששמו קץ לחייהם
בהמשך הוצגו מסקנות ועדת אלמוז, הקובעות כי אין לשנות את מעמד “חלל צה”ל” למי שאינם בשירות בעת מותם. עם זאת, הומלץ על יצירת מענה ייעודי למשפחות של משוחררים ואנשי מילואים ששמו קץ לחייהם, כאשר יימצאו נסיבות ייחודיות הקשורות לשירותם.
המענה המוצע כולל בחינה פרטנית של כל מקרה, תוך התייחסות למשך השירות, אופיו, חשיפה לאירועים חריגים וסמיכות הזמנים לשחרור. במקרים מתאימים, יינתן ליווי למשפחה, כולל תמיכה במהלך ההלוויה והשבעה, וכן סיוע בהגשת בקשה להכרה מול משרד הביטחון.
נציגת משרד הביטחון הדגישה כי מדובר בבחינה מהותית ולא טכנית: “אין רשימת קריטריונים סגורה. כל מקרה נבחן לגופו, כולל הסתייעות בחוות דעת מקצועיות, במיוחד במקרי אובדנות”.
בסיום הדיון חזר שטרן והדגיש את מחויבות הוועדה: “נעשה הכול כדי להוביל להכרה בגיל ז”ל. מהמקרה הזה צריך ללמוד – ולהשליך גם על אחרים”.
