צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסתועדת החוקה החלה אמש (ד`) להכין לקריאות שניה ושלישית את הצעת החוק לאיסור התקשרות עם ספק בשל מעורבות בפשיעה חמורה. במסגרת ההצעה מוצע להקים ועדה בראשות עובד בכיר באגף החשב הכללי, שתתבסס על מידע מודיעיני משטרתי ותוכל לפסול ספקים מלהשתתף במכרזים בתחומים מועדים לפשיעה כלכלית, בהם בנייה, אבטחה, הסעות וטיפול בפסולת. הספקים יידרשו לקבל אישור מראש כתנאי להשתתפות.
החוק יחול על כ-1,400 גופים ציבוריים ובהם משרדי ממשלה לרבות משרד הביטחון
יוראי מצלאוי, סמנכ"ל משרד האוצר הציג את מהלך הפעולה של הוועדה לבדיקת ספקים: הוועדה תקבל מהמשטרה מידע שוטף שממפה את הארגונים הקשורים לפשיעה, בתחומים הרלוונטיים. על בסיס המידע שיועבר, הוועדה תקבל החלטה על הספקים הניגשים למכרז ותודיע להם במידה וייפסלו. הבקשות למכרז יוגשו במערכת דיגיטלית - ההחלטה תועבר לגוף שמבצע את המכרז. לספק ייערך שימוע לפני החלטה סופית, וביכולתו להגיש עתירה על החלטת ועדה לבימ"ש לעניינים מנהליים. תוקף הפסילה יהיה לשלוש שנים או לתקופה קצרה יותר שתקבע הוועדה. ספק מאושר המבקש להתקשר עם גוף ציבורי, יפנה לוועדה למתן אסמכתא המאשרת את הגשת הבקשה תוך 48 שעות, ויעבירה לגוף הציבורי. התיקון יחול רק על עסקאות "טעונות בדיקה" בתחומים שסומנו על ידי המשטרה והמידע הקיים כמועדים לפורענות, עם סיכוי גבוה למעורבות של ארגוני פשיעה כמו עבודות בנייה ותשתיות, שירותי אבטחה ושמירה, הסעות, וטיפול בפסולת.
התיקון יחול על "גוף ציבורי" - סה"כ כ-1,400 גופים ציבוריים ובהם משרדי ממשלה לרבות משרד הביטחון; "גוף מתוקצב"- רשויות מקומיות, מועצה דתית, בנק ישראל, חברה ממשלתית, עירונית ותאגיד שהוקם בחיקוק; "תאגיד בריאות"- עמותה, אגודה או חברה המוכרת שירותי בריאות בבי"ח ממשלתי. "גוף נתמך"- תאגיד שהממשלה משתתפת בתקציבו במישרין או עקיפין ונקבע כנתמך ע"י שר האוצר.
בנוסף, מוצע כי בתחילת כל שנה על הגוף הציבורי יהיה לבדוק שהספקים הנמצאים עמו בהתקשרות לא נכנסו לרשימה במהלך השנה. במקרה בו התקבלה החלטה כזו במהלך השנה יפסיק הגוף הציבורי את ההתקשרות עם הספק בהקדם האפשרי. החוק חל גם על ספקי משנה מרכזיים בתנאים המפורטים בחוק.
סמוטריץ׳: "זליגה של פעילות פלילית להיבטים ביטחוניים״
הצעת החוק למניעת התקשרות של גופים ציבוריים עם ספקים המעורבים בפשיעה חמורה הפכה במהרה לזירה של עימות פוליטי: שר האוצר, בצלאל סמוטריץ’, הציג בדיון עמדה חריפה במיוחד. לדבריו, בעשורים האחרונים המדינה “שופכת המון כסף על החברה הערבית”, וכי כספים אלו הפכו, הלכה למעשה, ל”מחולל הפשיעה המאורגנת הגדול ביותר” במגזר. לטענתו, הזרמת התקציבים לרשויות הערביות יצרה “טריטוריה כלכלית” שעליה נאבקים ארגוני פשיעה, תוך זליגה של פעילות פלילית גם להיבטים ביטחוניים.
הקישור הישיר שעשה סמוטריץ’ בין השקעות ציבוריות לבין התעצמות הפשיעה עורר התנגדות. נציגת מרכז השלטון המקומי, עו”ד מירה סלומון, דחתה את הרמיזות כאילו מוקד השחיתות מצוי דווקא ברשויות המקומיות, ובפרט במגזר הערבי. לדבריה, חדירת גורמים עברייניים היא תופעה רחבה שאינה ייחודית לשלטון המקומי, וכי ההצעה הנוכחית אינה נותנת מענה אמיתי ללחצים ולאיומים המופעלים על ספקים בשטח. ״יש מנגנונים המדברים על אישורים כתנאי להתקשרות ציבורית לגבי קטינים וחסרי ישע - שם אין חשיפה למידע המודיעיני והתנאי להתקשרות במוסדות הכי רגישים הוא תעודת יושר מהמשטרה או מהספק. כשמדובר בגורמים המדברים על אלימות ועברייני מין, לא נדרש מאגר וחזקת התקינות המנהלית עמדה לנו, אבל כאן פתאום נדרש מאגר שלא באמת סוגר את הקצוות".
צילום ארכיון: פאנל ראשי רשויות בעקבות שריפות פסולת פיראטיות. צילום: מתוך וידאו כנס עיריית ראש העיןהאוצר: יכולת הפיקוח על הכספים המגיעים לארגוני פשיעה היא מוגבלת
היקף ההון השחור בישראל הוא 18%, כך נטען, וגבוה משמעותית מהממוצע במדינות המפותחות העומד על 11%, והוא מזין מערך כלכלי עברייני שלם, מחברות קש ועד סחיטה באיומים במכרזים. נציג האוצר תיאר בדיון את הנזקים הנגרמים לכלכלת המדינה ולמשילות: מינוף כלכלי של ארגוני הפשיעה, פגיעה בשוויון בהתמודדות במכרז, נזק כספי עקב ניפוח עלויות הפרויקטים ואיכות ביצוע ירודה שלעיתים לא עומדת ברף בטיחות או מקצועיות ״זהו כר פורה להרחבת הפשיעה, כניסת גופים עבריינים לפעול בגופים השמורים ביותר במדינה, ערעור אמון הציבור במוסדות ובלשון החוק.״ לדבריו, הנזק המוערך מפשיעה כלכלית במנגנונים מוסדיים הוא בהיקף של מאות מיליארדי שקלים.
שמחה רוטמן: ״יש פה תכלית נוספת שלא ברורה מספיק"
יו”ר הוועדה, ח”כ שמחה רוטמן, הצביע על הסיכון כי המנגנון יכביד דווקא על הספקים הלגיטימיים, בעוד שגורמים עברייניים ימצאו דרכים לעקוף אותו – ״ככל שהליך הוא יותר מסורבל, יש יותר שחקני וטו בתוך המערכת שיכולים לפסול, לקדם, לשחרר, זה יוצר מקום להשתלטות של שחיתות בתוכה. ככל שהתהליך יותר פשוט, ברור, מוסדר יש פחות מקום לשחיתות פנימית וחיצונית, ולכך יידרש מהלך משלים".
רוטמן פירט את הסכנה הטמונה במנגנון המוצע בחוק: ״הנחת העבודה היא שמי שנכנס לרשימה השחורה, ימצא קוף שיגיש מכרזים בשמו, ולא ייפסל. הוא יזכה תמיד.״ לדבריו, המנגנון הקיים לא פותר את הבעיה ומייצר סרבול עבור 99% מהתאגידים שאין להם שום קשר לארגוני פשיעה".
הסמנכ"ל מצלאוי: "בניגוד לרשימות טכניות יותר בעולמות המס כדוגמה, רגישות הרשימה שעוברת במקרה הזה לא מאפשרת לה להיות פומבית. יש פה אתגר לשמור עליה חסויה ככל שאפשר, ויש מחיר שמשלמים בהיבטי בירוקרטיה ויעילות כדי לשמור על החיסיון. כשספק מגיש בקשה זה גם דאטה". רוטמן השיב: ״אף עובד מדינה לא יודע תכניות עסקיות של אזרח שומר חוק. המטרה לגיטימית, אבל יוצרת מנגנון שלא קיים בעסקאות אחרות. יש פה תכלית נוספת שלא ברורה מספיק".
פגיעה בזכויות הספקים
מאחר שהמידע שעליו תתבסס הוועדה הוא מודיעיני, הרשימה השחורה של הספקים לא תהיה פומבית. המשמעות היא פגיעה אפשרית בזכויות ספקים, שיידרשו להתמודד עם פסילה על בסיס מידע שאינו נגיש להם במלואו. מעבר לכך, ברשויות המקומיות מדגישים כי החוק אינו מטפל בליבת הבעיה: הפחד. במקרים רבים, ספקים לגיטימיים נמנעים מהשתתפות במכרזים בשל איומים ישירים, תופעה שהמנגנון המוצע אינו נותן לה מענה. בכך, נטען, החוק עלול להחטיא את מטרתו.
היקף הנזק הכלכלי והחברתי של חדירת ארגוני פשיעה למכרזים ציבוריים – המוערך במאות מיליארדי שקלים – מציב את המחוקק בפני דילמה אמיתית. בין הרצון “לסגור את הברז” לבין החשש מפני פגיעה בעקרונות יסוד של שוק חופשי, מתחדדת השאלה: עד כמה ניתן להילחם בפשיעה באמצעות כלים כלכליים – מבלי לערער את המערכת שאותה מבקשים להגן.
