ח״כ נעמה לזימי ומטי צרפתי. צילום: מתוך שידור חי באתר הכנסת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי והוועדה המיוחדת לענייני צעירים קיימו אתמול (ב`) דיון בתופעת ריבוי העדויות על פגיעה מינית טקסית מאורגנת וטיפול רשויות המדינה.
אחד הנושאים המרכזיים שעלו בדיון הוא השימוש בצווי איסור פרסום. הטענה המרכזית היא כי צווים גורפים מונעים חשיפה ציבורית, מצמצמים לחץ ציבורי על הרשויות, ומקשים על קורבנות נוספים לזהות דפוסים ולהתלונן. מנגד, נציגי המערכת המשפטית הדגישו את החשיבות של שמירה על סודיות, במיוחד בתיקים מורכבים ורגישים. אך הפער בין כוונת החוק לבין תחושת הקורבנות הולך ומעמיק.
עדות של טס: ״צו איסור פרסום הוא כלי שהמדינה נותנת לפוגעים לפגוע בנו שוב״
אחת הנפגעות, טס, לא יכלה להשלים חלקים מעדותה המתייחסים אל מותה של אחת הקורבנות, בשל מחויבות הוועדה לצו איסור פרסום שהוטל על הפרשה: ״זכות הציבור לדעת על התלונות. צו איסור פרסום הוא כלי שהמדינה נותנת לפוגעים לפגוע בנו שוב – הפעם בחסותה.״ טס המשיכה: ״אני כנפגעת, כמי שהתלוננה בפנים גלויות מפחדת על החיים שלי. אני יודעת שיש הרבה תלונות של בנות כמוני שנפגעו, והמשטרה לא עשתה דבר בנושא. גם כשהתלוננו על זה שיש פחד ואיומים על החיים שלנו – לא קרה שום דבר ואין לנו הגנה בסיסית.״ כשנשאלה האם הגישה תלונה במשטרה השיבה: ״דיברתי עם המשטרה כשהייתי בגיל 6. עכשיו אני מגישה תלונה.״ טס הדגישה: ״פגיעות טקסיות הם נגד ילדים. ילדים שלנו, ומגיע להם להיות מוגנים מפני פגיעות נוראיות כאלה.״
עדותה של טס (צילום: מתוך סרטון הוועדה)נתון מטריד במיוחד שעלה בדיון הוא הפער בין מספר העדויות לבין מספר התלונות הרשמיות. עשרות פניות מגיעות לארגוני סיוע — אך רק בודדות מגיעות למשטרה.
עדות של א׳: ״עברתי עינויים וניסויים רפואיים”
״גדלתי במשפחה חרדית שהתנהלה כמו כת. נפגעתי בפגיעות טקסיות בתוך המשפחה ובקהילה במשך שנים ארוכות, מאז שנולדתי ועד גיל 28״. לדבריה הפגיעות היו סדיסטיות ואכזריות, ונעשו תחת משני תודעה: ״הייתי עכבר מעבדה. עברתי עינויים קיצוניים וניסויים רפואיים. היו גם רופאים ומטפלים ברפואה משלימה שהשתתפו בפגיעות. נמכרתי על מנת לשלם את המחייה המשפחתית. הייתי בין חיים למוות יותר מדי פעמים. עברתי ניסיון רצח. הריונות, רצח עוברים. נשארתי עם נזקים פיזיים בלתי הפיכים. כיום אני מתמודדת עם נכות ברגליים כתוצאה מקשירות וכוויות. בגיל 28 הצלחתי להיחלץ מהכת״.
א׳ שיתפה: ״אני חיה בפחד מתמיד, בלי לדעת מתי הסכנה תתממש. לא הגיוני שאצטרך להסתתר או לעבור דירה בגלל מי שפגע בי. לא הגיוני שלמען החקירה אצטרך לסכן את חיי. לא הגיוני שאצטרך לבחור בין מתן עדות, לבין ההגנה שלי. אני מבקשת דבר בסיסי. הגנה על חיי. זוהי חובתה של המדינה להגן עלי״.
צילום מתוך סרטון הוועדההקושי הראייתי והמערכתי
נציגי המשטרה והפרקליטות הציגו תמונה מורכבת. לדבריהם, מרבית העדויות מתייחסות לאירועים שהתרחשו לפני שנים רבות, מה שמקשה על איסוף ראיות.
ענת מאיר, ראש מדור נפגעי עבירה באגף לחקירות ולמודיעין במשטרה אמרה כי נושא הפגיעות המיניות הטקסיות הועבר ליחידה 105 בלה״ב 433. ״אנחנו מנסים לקשור בין החוטים. נערכו שולחן עגולים עם משרדי המשפטים, הרווחה, החינוך והבריאות בכל הקשור לזיהוי, טיפול ואכיפה. הבדיקה נעשית במישורים ובאמצעים שונים שעומדים לרשותנו. אופי הפגיעות בחלוף הזמן מעמיד קושי ממשי לגיבוש ראיות.״ לגבי הגנה על מתלוננות אמרה מאיר כי המשטרה יודעת להגן על מתלוננות: ״כל מי שלא הגישה עד היום תלונה – ליצור קשר באמצעותנו או באמצעות יחידה 105.״
נתון מטריד במיוחד שעלה בדיון הוא הפער בין מספר העדויות לבין מספר התלונות הרשמיות. עשרות פניות מגיעות לארגוני סיוע — אך רק בודדות מגיעות למשטרה.
ד״ר נעמה גולדברג, מקימה ומנכ״לית של עמותת ״לא עומדות מנגד – מסייעות לנשים במעגל הזנות״ טענה כי יש פער גדול בין מספר הפניות שמגיעות אליה, העומדות על מעל 50 פניות אל מול מספר התלונות במשטרה העומדות על פניות בודדות.
רבות מהעדויות מצביעות על תיעוד במהלך התקיפות למטרות סחר. השאלה שהופנתה כלפי נציגי המשטרה התייחסה לחיפוש אחר סרטים ברשת ולגבי עדויות לחומרים – פורנוגרפיה, פדופיליה כימיקליים – במקומות ספציפיים עליהם הצביעו הקורבנות – האם המשטרה הלכה ובדקה?
רפ"ק ליאור בן דוד נציג המשטרה: "אנחנו בשלב חקירה. אנחנו עובדים עם פרקליט מלווה משלב הגשת התלונה כדי שנוכל לקבל הכוונה מה לחקור. מדובר בעדויות שהן הרבה שנים אחורה וזה מקשה על כל נושא האיסוף הפורנזי והראייתי, ובגלל זה אנחנו בשת"פ עם הפרקליטות. לקבל תלונה על משהו בן 20 שנה ובגלל זה להיכנס לחיפוש בבית - יש פה קשיים משפטיים".
פרקליטות המדינה: קושי לחלץ ראיות
עו"ד ליזו וולפוס ממונה על צוות עבירות מין בפרקליטות המדינה: "יש לנו כלים בחוק העונשין אבל שומעים עדויות וכפרקליטות הקושי הוא לחלץ ראיות. לא משנה אם זה כנגד איש ציבור או אדם פרטי - בחלוף 25 שנה אני צריכה לבוא עם פלטפורמה ראייתית והכלים שיש ברשותי מבחינה משפטית הם רבים. אני צריכה לחלץ מתוך העדויות שמות של חשודים שהנפגעות לא בטוחות שהן יודעות מי הם". בתשובה לשאלה של ח"כ עדי עזוז האם ניתנו שמות ברורים של פוגעים ענתה עו"ד וולפוס כי אין שום עדות מהשנים האחרונות ואפילו לא מה-20 שנים האחרונות ואף אין אינדיקציה שקורים מקרים כאלו היום.
"כפרקליטות אנחנו מחפשים האם יש רשת מאורגנת כמו שעלה בוועדה וזה לוקח זמן וזה עובר כמה שלבים. אין אינדיקציה לפגיעות כרגע,״ אמרה עו"ד וולפוס. כשנאמר לנציגת הפרקליטות שאין קשר או תאום בין הנפגעות השיבה: ״קשה לומר ללא תיאום, וקשה לומר ללא קשר. ומעבר לזה אני לא ארחיב״.
עם זאת, ביקורת חריפה נשמעה מצד חברי הכנסת וארגוני החברה האזרחית: גם אם קיימים קשיים ראייתיים, אין בכך כדי להצדיק היעדר יוזמה חקירתית או הגנה על הקורבנות.
עדות של ע׳: ״התיק נסגר כי הפרקליטה הראשית לא האמינה שדבר כזה יכול להיות״
״אני זוכרת את עצמי כבולה אל הקיר באיקס. מאבדת תחושה בחלק מהאברים, מטושטשת מחומרים שכפו עלי. צורחת. הם רבים ואני אחת. פנים מפלצתיים ואכזריים מתחרים ביניהם מי מכאיב יותר, מתענגים על היכולת להתעלל בי. עם מכשירים שלא אפרט. מייחלת למות לא להיות. שיצילו אותי. אף אחד לא יציל אותך. אין יום ואין לילה בגיהינום. השומר שלי משחרר מהאזיקים ואני צונחת. מעיר אותו ושם בכלא שלי. מהחדר הזה לוקחים אותי למקומו אחרים. קליינטים עשירים. העולם לא יכול להכיל. התיק נסגר כי הפרקליטה הראשית לא האמינה שדבר כזה יכול להיות. הוזמנתי לעדות משלימה והתיק נסגר שוב. הוקם צוות מיוחד בלהב. החוקרת אמרה שאין לה גישה לתיק. נעמה לזימי וידאה שיעברו שוב על התיק. להב לא חשופים לעדויות שלי. עברתי גיהינום ושרדתי והקמתי בית. אבל כאן אני חוזרת לגיהינום שוב ושוב. יש מי שעדיין נפגעות שם כלואות מתחת לאדמה. אסור לנו לשתוק. זה לא קשור לימין, שמאל, חרדי או חילוני – האנשים שפגעו בי היו מכל המגזרים.״
״המשטרה לא פתחה בחקירה על פגיעה חדשה שהוגשה ב-16 לינואר״
עו״ד איילת השחר סיידוף מייסדת תנועת ״אימהות בחזית״ אמרה בדיון: ״צו איסור פרסום נועד לחקירה. אתן לא יכולות להשתיק נפגעת שרוצה לדבר על נפגעת אחרת. תפקידה של הוועדה שחוסה תחת חסינות פרלמנטרית – להילחם עד שנבין מהם צווי הפרסום הלא חוקיים. אני יודעת על תלונה שהוגשה למשטרה ב 16 לינואר . מדובר על פגיעה חדשה - לא נפתחה חקירה.״
מחקר מרכז המידע של הכנסת: תופעה קיימת ומוכרת בעולם מאז שנות ה-80
מריה רבינוביץ חוקרת מרכז המחקר והמידע של הכנסת אמרה כי התופעה קיימת ומוכרת בעולם משנות ה-80 וכבר בשנות ה-90 פורסמו מקרים בנושא. ״יש דוחות עדכניים מבריטניה וגרמניה בנושא פגיעות מיניות טקסיות, הממליצים על הכרה רשמית באלימות מינית מאורגנת וטקסית כתופעה ייחודית, וקידום גישה מבוססת אמון בדיווחי נפגעים. גישה זו מבטיחה שהנפגעים יזכו לביטחון, לריפוי ולצדק, ותורמת גם לשיפור חקירות פליליות באמצעות יצירת אקלים שבו נפגעים מרגישים בטוחים לדווח".
המלצות המחקר: הכרה והבנה מערכתית של התופעה והעלאת המודעות הציבורית
לדברי רבינוביץ, המחקרים ממליצים על העלאת התופעה בציבור הרחב – גם במערכת החינוך - בהתאמה לגילאים. בנוסף, נדרשת השקעה במחקר בין תחומי המכוון ללמידה בהתעללות מסוג זה וטראומה משולבת כולל לימוד תיקים בנושא; הטמעת גישה מוטת טראומה בגופי מקצוע וטיפול, הגנת ילדים, גורמי רווחה, משפט ייעוץ וחינוך.
במערכות אכיפה – יש לגבש מערכת מקיפה ומשולבת הכולל גם פשע מאורגן העוסק באלימות כלפי ילדים, נשים ורצח. עוד מומלץ לאפשר גישה לצד שלישי אמין להגיש תלונה על בסיס עדויות – שעל בסיסה תפתח חקירה. עוד ממליץ המחקר על הקמת מסגרות הגנה ייעודיות לקורבנות, כולל פיתוח מנגנוני הגנה משפטיים בדומה להגנה על קורבנות סחר באדם והגנת עדים. כל מערכת ההגנה תהייה נגישה ואנונימית. מומלץ לבחון עדכוני חקיקה ושינויים בחקיקה – בעת הצורך.
בישראל: מטפלים ומטפלות מדווחים על ריבוי עדויות בעלות מאפיינים זהים של פגיעה טקסית
לאורך השנים הצטבר ידע קליני רב המבוסס על עדויות בלתי תלויות של מטפלים ומטפלות ללא היכרות מוקדמת החושפות מאפיינים זהים על פגיעות טקסיות הנערכות על ידי דמויות ידועות ורבות כוח והשפעה. משרד הרווחה קיים דיון בנושא לנוכח הפרסומים בעיתונות וברשתות החברתיות וערך סקר בקרב אנשי מקצוע. מסקנותיו: יש להטמיע ולהכשיר טיפול חובה בטראומה מורכבת ודיסוציאציה במטרה לתמוך בביטחון וריפוי הקורבנות.
איגוד מרכזי הסיוע: פתיחת בית ייעודי למי שמאיימים על חייה
אורית סוליציאנו מנכ״לית הארגון להגנת נפגעי פגיעה מינית הודתה לנשים שהעידו וליו״ר הוועדות: ״בלעדיכן לא היינו מתקדמות״. לדבריה, האיגוד בשיתוף עיתונאים מגישים בימים אלה בקשה לבית משפט להסרת צו איסור פרסום . ״זכות הציבור לדעת על מה ונגד מי - אני הרבה שנים בתחום ולא זוכרת שבמדינת ישראל ניתן צו איסור פרסום כזה גורף.״
עוד היא חשפה: ״לאחר ההתאבדות של שוש סטרוק קיבלנו 10 פניות. מאז פתיחת הקו קיבלנו בין 30 ל-40 פניות, כולל פניות של גברים - כולם נפגעות ונפגעי פגיעות טקסיות. בגלל מורכבות הפגיעות, החשש והחרדה מאנשים בעלי כוח החלטנו לענות על צורך ייחודי והקמנו קו ייעודי לנפגעות ונפגעי פגיעה מינית טקסית. משרד הרווחה צריך לחשוב על פתיחת בית ייעודי לקורבנות. לא נתקלנו בעבר באיום על חיי הקורבנות.״
לדברי סוליציאנו, 80% מהתלונות נעל פגיעות מיניות (לא טקסיות) נסגרות מחוסר הוכחה. ״בפגיעות טקסיות מדובר בזיכרון מאוחר – אם לא יהיה צוות מקצועי שיטפל - הרשתות האלה ימשיכו לפעול. חייבים להפעיל את כל כובד המשקל. אחרת זה ימשיך מתחת לפני השטח,״ הדגישה.
עדות של ש׳: מי מגן על הילדים במדינת ישראל?
״שבוע וחצי קשים מנשוא עברו עלי הכאב והעצב התערבבו עם כעס וחרדה פלשבקים וייסורים. כל כך הרבה תומכים וכל כך הרבה מכחישים. לי כנפגעת אין סיכוי לבד – אם המשטרה לא תעשה את עבודתה נשאר שותקות ומשוגעות. מי שומר עלינו? מי מגן על הילדים במדינת ישראל? אני נותנת את כל כולי למדינת ישראל. עובדת עם ילדים קטנים. בעלי עשה מאות ימי מילואים ומי מגן עלינו מהרשעים בגבולות המדינה. בבקשה תשמרו עלינו תוציאו את הצדק לאור. למשטרה יש יכולות אבל מוטיבציה – כנראה שלא. המשטרה קיבלה הכול - מקומות שמות. עשיתי ככל יכולתי.״
״אנחנו בסדום: אלפי קורבנות – אפס כתבי אישום״
ספי רכלבסקי, הסופר והעיתונאי דרש להקים ועדת חקירה ממלכתית: ״יש עדויות רבות של אנשים בכירים בפרקליטות על טיפולי המרה איומים עם מכות חשמל ופגיעות באברי מין. הדרך היחידה להתמודד עם זה – הגנת הקורבנות עוד לפני הפנייה למשטרה.
עו״ד נעם וילדר, יועצת משפטית המועצה לשלום הילד: ״יש סיכוי לא מבוטל שילדים וילדות עדיין נפגעים בפגיעות טקסיות באופן שיטתי וברוטלי. המשטרה חייבת לנקוט בפעולות יזומות – לא רק לגבי עדויות שמגיעות אליהן - כדי לנסות לאתר את הפגיעות שייתכן ומתרחשות היום.״
הוועדה קראה לראש הממשלה ולשר המשפטים לתת מענה אכיפתי, רווחתי וטיפולי לקורבנות, לתעדף ולספק את כל המשאבים והסמכויות לחקר הנושא.
איגוד מרכזי הסיוע – קו ייעודי לנפגעות ונפגעי פגיעות טקסיות: 052-3468541
