(צילום: שאטרסטוק)ועדת הבריאות של הכנסת קיימה אתמול (ג׳) דיון בסוגיית פערי הנגישות ואיכות שירותי בריאות האישה בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. על פי נתוני משרד הבריאות שהוצגו בדיון, זמן ההמתנה הממוצע לרופא נשים במחוז המרכז עומד על 4.2 ימים, בעוד שבמחוז הדרום ההמתנה מתארכת ל־6.2 ימים בממוצע, ולעיתים אף יותר. כאשר מטופלת מבקשת להיבדק על ידי רופא מסוים, זמני ההמתנה עשויים להגיע לשבועיים ועד שישה שבועות.
״נסיעות ארוכות לבדיקות שגרתיות״
יו”ר ועדת הבריאות, ח”כ לימור סון הר־מלך, הדגישה כי מדובר בסוגיה עמוקה ובעלת השלכות כבדות משקל. לדבריה, לוועדה הגיעו פניות רבות מנשים בפריפריה, המתארות מציאות קשה של נסיעות ארוכות לצורך בדיקות שגרתיות, תורים שנדחים חודשים קדימה ולעיתים גם היעדר מוחלט של שירותים רפואיים סמוך למקום המגורים.
ניסיונות לפתרון: תמרוץ, רפואה היברידית ומיילדות בקהילה
ד"ר רחל-שירלי אליאס, מנהלת המחלקה לנהלים במשרד הבריאות, השיבה כי לפי בדיקתה זמני ההמתנה לרופא נשים בין יומיים לשישה ימים, כאשר בדרום שבעה ימים. כאשר המטופלת מעוניינת ברופא מסויים זמני ההמתנה בין שבועיים לשישה שבועות. היא סיפרה על עידוד ותמרוץ רופאי נשים להתמחות בדרום, ותיארה כי ההמתנה לרופא נשים במחוז המרכז היא 4.2 ימים בממוצע, בעוד שבדרום 6.2 ימים.
פרופ` נעמה קונסטנטיני, יו"ר המועצה הלאומית לבריאות האישה, תיארה את התוכנית הלאומית האסטרטגית לקידום הנושא כאחות מומחית לנושא, רפואה הוליסטית במרפאה ייעודית בנושאים נוספים כתזונה ופעילות גופנית. התוכנית והמלצותיה הוגשה למשרד הבריאות והיא ממתינה לאישור ותקצוב.
במקביל, טניה שטיינבוק־גורליק, יו”ר ארגון המיילדות בישראל, הציעה להרחיב את פעילות המיילדות במרפאות הקהילה, בדגש על ליווי הריון ופתרון בעיות גינקולוגיות. לדבריה, תוכניות ניסיוניות מסוג זה כבר פועלות בהצלחה בחלק מקופות החולים.
״חוסר משווע בשירותי בריאות האישה באזורי בנימין ושומרון״
ד"ר טל לצר, מנהל מרכז בריאות האשה ב"כללית", סיפר על כעשרה מרכזי בריאות האישה שהקופה מפעילה בדרום, ועל הפעלתן גם בשעות הערב. איילת שליסל, מהשדולה למען הנשים הדתיות והחרדיות, סיפרה על חוסר משווע בשירותי בריאות האישה באזורי בנימין ושומרון, והמתנה של כשלושה חודשים לסריקת מערכות – כאשר הבדיקה כבר איננה רלוונטית, וצורך לצאת לפנות-בוקר מהבית כדי להגיע לבדיקה בערי המרכז.
הפורום למאבק בעוני: היעדר הכרה ותמיכה ממשלתית בנשים עם מחלות כרוניות
הפורום הצביע בנייר עמדה מפורט על היעדר הכרה ותמיכה ממשלתית בנשים עם מחלות שקופות: פיזיות וכרוניות, סוגייה המוחמרת מאוד עבור נשים בפריפריה. מדובר במחלות מורכבות וקשות לאבחון כמו אנדומטריוזיס ופיברומיאלגיה, המתבטאות בכאבים כרוניים משתקים המלווים בעייפות כרונית, ובפגיעה באיברי גוף שונים. ״למחלות השקופות השפעה ישירה על איכות חייהן של הנשים החולות בהן, והן מגבילות את תפקודן היומיומי באופן חמור שלא נראה כלפי חוץ. עם זאת נשים החולות במחלות שקופות מתמודדות עם חוסר הכרה וזכויות ממערכות הממסד בארץ, ובמיוחד של מערכת הבריאות והרווחה, ומהיעדר תמיכה והבנה מהמעגלים הקרובים להן. עקב כך לנשים אלו אין איכות חיים ראויה – הן מוגבלות בתפקודן היומיומי, במשפחה, בעבודה, בהורות ובזוגיות ומתמודדות עם הוצאות כלכליות אישיות ניכרות.״
הפורום טוען במכתבו כי נדרש מחקר במחלות שקופות ודרכי הטיפול בהן. עוד הוא מציין כי ״משרד הבריאות צריך להכתיב מהו זמן סביר ומרחק סביר לקבלת טיפול רפואי עד שכל קופות החולים יעמדו ביעד הדרוש יש לאפשר לכל מבוטח להגיע לרופא ומרכז רפואי בכל הארץ, תוך יצירת עדיפוית רפואיות .״
רפואת נשים בפריפריה – נשים בפריפריה נאלצות לעיתים לנסוע שעות ארוכות רק כדי לקבל ייעוץ רפואי או בדיקה שגרתית
ועדת הבריאות דנה אתמול בפערי הנגישות ואיכות שירותי בריאות האישה בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. לפי יו"ר הוועדה, לימור סון הר מלך מדובר "בנושא שבנפשנו: לשולחן הוועדה הגיעו פניות רבות וכואבות מצד נשים בפריפריה. הפניות הללו מציירות תמונת מצב שאיננו יכולים להשלים איתה: נשים בפריפריה נאלצות לעיתים לנסוע שעות ארוכות רק כדי לקבל ייעוץ רפואי או בדיקה שגרתית, שירותים שבמרכז הארץ נחשבים למובנים מאליהם, תורים לבדיקות קריטיות ולרופאים מומחים שנדחים לחודשים ארוכים, עיכובים שעלולים במקרים מסוימים להוביל להידרדרות רפואית מיותרת, וישנם שירותים רפואיים שלמים שתושבות הפריפריה פשוט אינן זוכות לקבל בקרבת מגוריהן, מה שיוצר אפליה קשה בין מרכז לפריפריה. המחויבות שלנו לרפואת נשים חייבת להיתרגם למעשים – בתקציבים, בכוח אדם רפואי ובפריסה נכונה של שירותים. לא ננוח עד שכל אישה בישראל, ללא קשר למיקוד שלה, תדע שהמערכת רואה אותה ומעניקה לה את הטיפול המיטבי המגיע לה".
ד"ר רחל-שירלי אליאס, מנהלת המחלקה לנהלים במשרד הבריאות, השיבה כי לפי בדיקתה זמני ההמתנה לרופא נשים בין יומיים לשישה ימים, כאשר בדרום שבעה ימים. כאשר המטופלת מעוניינת ברופא מסויים זמני ההמתנה בין שבועיים לשישה שבועות. היא סיפרה על עידוד ותמרוץ רופאי נשים להתמחות בדרום, ותיארה כי ההמתנה לרופא נשים במחוז המרכז היא 4.2 ימים בממוצע, בעוד שבדרום 6.2 ימים.
פרופ` נעמה קונסטנטיני, יו"ר המועצה הלאומית לבריאות האישה, תיארה את התוכנית הלאומית האסטרטגית לקידום הנושא כאחות מומחית לנושא, רפואה הוליסטית במרפאה ייעודית בנושאים נוספים כתזונה ופעילות גופנית. התוכנית והמלצותיה הוגשה למשרד הבריאות והיא ממתינה לאישור ותקצוב.
ד"ר חני פל, רופאת נשים מחוזית ב"מכבי" בנגב, הדגישה את האופק והקידום המקצועי הרצוי לרופא, וקראה לתמרוץ ע"י מענקים ואופק מקצועי, ובלית ברירה הפעלת גם רפואה היברידית, כאשר מחצית מהזמן התייעצות בזום ומחציתו פיזית. טניה שטיינבוק-גורליק, יו"ר ארגון המיילדות בישראל, המליצה על פעילות מיילדות במרפאות קופות החולים והמלוות נשים בהריון ופתרון בעיות גניקולוגיות, וסיפרה על תוכניות-ניסיונית כזאת הפועלת כבר ב"מכבי" ו"כללית".
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד) תהתה האם הפעלת מרפאת נשים איזורית משפרת את זמינות התורים ואת שביעות רצון המטופלות.
ד"ר טל לצר, מנהל מרכז בריאות האשה ב"כללית", סיפר על כעשרה מרכזי בריאות האישה שהקופה מפעילה בדרום, ועל הפעלתן גם בשעות הערב. איילת שליסל, מהשדולה למען הנשים הדתיות והחרדיות, סיפרה על חוסר משווע בצרכי בריאות האישה באיזורי בנימין ושומרון, והמתנה של כשלושה חודשים לסריקת מערכות – כאשר הבדיקה כבר איננה רלוונטית, וצורך לצאת לפנות-בוקר מהבית כדי להגיע לבדיקה בערי המרכז.
מלי קושא, חברת ועד מנהל "מדונה-נשים בשביל הבריאות", הדגישה כי הצרכים העיקריים של נשים בארץ הן בריאות נפשית, עידוד אורח חיים בריא וגיל המעבר. היא הוסיפה את פערי רכישת המידע בין אתרי הקופות, חברים ומשפחה ויועצים רפואיים, כאשר חרדיות נעזרות ברשתות ובאינטרנט לקבלת מידע אך בשיעורים נמוכים יותר מנשים אחרות, מאידך הן נעזרות יותר בקשרים חברתיים ומשפחתיים ורבניות. מוסלמיות מעט יותר מחפשות מקורות רשמיים או פורמליים כאתר משרד הבריאות. לדבריה, 65% מהנשים השיבו בחיוב על יכולת קבלת כל שירותי הבריאות שהן זקוקה להם בתחומי הבריאות המעסיקים אותן, ליד מקום המגורים או בכל מקום שנח להן.
