טל ונגר, סמנכ"ל חטיבת תכנון וסביבה, חברת AVIVכמויות עפר אדירות הנוצרות מפרוייקטי תשתיות, בנייה למגורים, תעשייה ותעסוקה מושלכות כיום ללא פיקוח ומייצרות הפסדים כספיים, אובדן קרקעות מניבות, ונזקים סביבתיים. היקף העודפים עד שנת 2050 צפוי להגיע ל-88 מיליון קו״ב. בהיעדר רגולציה ההפסד למשק נאמד בכ-4.2 מיליארד שקל. בהסדרה נכונה, עודפי העפר יכולים להפוך ממשאב מבוזבז לנכס מניב.
עודפי העפר בישראל הפכו בשנים האחרונות לסוגיה מורכבת ומשמעותית, הנובעת בעיקר מתנופת פיתוח מואצת של תשתיות, דיור ותעסוקה. פרויקטים גדולים כגון הקמת תחנות רכבת, תוואי רכבות, התחדשות עירונית ושכונות חדשות, מייצרים כמויות עצומות של עפר הן מעל פני הקרקע אך במיוחד מתחתיה. לעודפי העפר שהוצאו ועוד יוצאו ערך פוטנציאלי רב והוא אינו מוגדר כפסולת, ולכן לא חלים עליו אותם כללים שמסדירים טיפול באשפה, חומרים מסוכנים או מזיקים סביבתיים אחרים.
התוצאה שבמרבית המקרים נותר העפר בלתי מנוצל, והוא מושלך במקומות לא מורשים או משמש ל’מילוי שטחים’ ו-’הגבהה’ של חלקות חקלאיות. כל הפתרונות מייצרים מפגעים סביבתיים וכלכליים שאינם מניבים דבר לאוצר המדינה או לרשויות.
מחקר שנערך לאחרונה על ידי צוות חברת AVIV עבור המשרד להגנת הסביבה מצא כי עודפי העפר אינם מטופלים באופן מוסדר ויוצרים נזקים. עוד העלה המחקר כי ההיקף המצטבר של עודפי העפר הלא סחירים בישראל יעמוד - החל מהתקופה הנוכחית ועד לשנת 2050 - על כ-88 מיליון קו“ב כאשר מקורם של 48 מיליון קו“ב בפרויקטי תשתיות, 12.5 מיליון קו“ב מבנייה למגורים וכ-28 מיליון קו“ב מפרויקטים המיועדים לתעסוקה ומיזמי תעשייה. הנתונים ממחישים את האתגר הגדול: הפסדים כספיים, אובדן קרקעות מניבות, נזקים סביבתיים. התמונה יכולה להיות הפוכה, כי עודפי עפר שווים כסף.
מקור: דו“ח מסכם לבחינה מאקרו כלכלית לתופעת עודפי העפר בישראל (המשרד להגנת הסביבה)ההשלכות של אי-טיפול בעודפי העפר
על פי הדו“ח, צפי העודפים עד 2050 עומד על כ-88 מיליון קו“ב, והעלות המצטברת למשק בהיעדר טיפול מוסדר נאמדת בכ-4.2 מיליארד ₪. המספרים מבוססים על תחזית רב שנתית לפי תחומים (תשתיות/דיור/תעסוקה) ומתודולוגיית תמחור שינוע/הטמנה שבוצעו במחקר. הבעיה אינה רק עתידית: השלכת עודפי עפר פוגעת בקרקע החקלאית, בפוטנציאל ייצור המזון ובמשטר הניקוז. העובדות מצביעות על כך שהשלכה לא מוסדרת של עודפי עפר פוגעת כבר היום בחקלאות ובסביבה.
אובדן הכנסות לממשלה: במצב אופטימלי, ההכנסות הפוטנציאליות מפעילות עודפי העפר (מע״מ על שינוע והטמנה, היטל הטמנה, מס הכנסה) מוערכות בכ-1.6 מיליארד ש“ח במצטבר עד 2050 - בהיעדר הסדרה הכנסות אלו אינן ממומשות.
השפעות על קרקעות ומחסור בשטחים: על פי ההערכות, כ-80% מעודפי העפר מושלכים לשטחים בין-עירוניים וכ-20% לשטחים עירוניים. חלק מערימות העפר מגיע לערוצי נחל, חלקם לפארקים לאומיים ומתחמי קק“ל וחלקם לשטחים חקלאיים ברשויות האזוריות, נזקים אשר בין השאר מקטינים זמינות קרקע לשימושים יצרניים. הנזק המצטבר המוערך לפוטנציאל עיבוד של קרקע חקלאית (על בסיס 8,000 דונם והשערות גידולים) עומד על כ-180 מלש“ח עד 2050.
נזקים עקיפים - נגר ושיטפונות: השלכת עודפי עפר בפשטי הצפה, בשולי נחלים וגם על גבי שטחים חקלאיים מעובדים משנה משטרי ניקוז ומגבירה סיכון להצפות. לפי הערכה ארצית גסה, מדובר בכ-100 אירועי שפיכה בשנה אשר יוצרים נזק למשטר הניקוז בסדר גודל של כ-450 מלש“ח בשנה. ברשות ניקוז ירקון הוערכו עלויות פינוי עודפי עפר מצטברות בכ-92.5 מלש“ח בשנה.
בשורה התחתונה, בהיעדר רגולציה ותוכנית מתאר אשר יסדירו את בעיית עודפי העפר בישראל, מפסיד המשק פעמיים: גם כתוצאה מהנזקים וגם כתוצאה מאובדן ההכנסה.
המצב הנוכחי: חוסר ברגולציה, חוסר סנכרון, נזקים מצטברים
שוק עודפי העפר בישראל פועל כיום ללא מסגרת רגולטורית וללא גוף מתכלל, מה שגורם - מעבר לפוטנציאל הכלכלי הלא מנוצל – לנזקים מצטברים ולחוסר תאום בין משרדי הממשלה, יזמים ורשויות מקומיות. הדו״ח מצביע על “חוסר יעילות בשוק שאינו מוסדר רגולטורית” וממליץ להקים גוף מתכלל, כולל מערכת DATA מחייבת והסדרת אתרי ויסות אשר יאפשרו להתמודד עם ההיצע והביקוש המערכתי לעודפי עפר.
מה קורה בשטח במצב של חוסר הסדרה?
מועצות אזוריות מתמודדות עם עבריינות סביבתית ושפיכות לא חוקיות לשטחים פתוחים וחקלאיים. מכאן שמעבר לפגיעה בסביבה, הן וגם החקלאים, נאלצים לספוג נזק כלכלי ישיר.
מיפוי ייעדי ההשלכה מלמד שרק 20% מהם מצויים בתחומי הערים ואילו היתרה - כ-80% - ממוקמים בשטחים בין עירוניים. חשוב לציין: לאחר שהדו״ח המליץ במפורש לקדם תמ״א ייעודית ואתרי ויסות והטמנה לצד ניצול מחצבות, מנהל התכנון החל בשנת 2023 לקדם מכרז פומבי לבחירת צוות תכנון לקידום תמ״א לעודפי עפר, מהלך העולה בקנה אחד עם המלצות הדו״ח ועם הצורך בסנכרון בין הגורמים השונים.
פתרונות לטווח הקצר ולטווח הארוך
ההתמודדות עם עודפי העפר מחייבת פעולה בשני מסלולים מקבילים: מהלכים מיידיים שמצמצמים ומרסנים נזקים שכבר קורים בשטח, ורגולציה ארוכת טווח שתמסד את שוק עודפי העפר בישראל.
פתרונות מיידיים• הקמת גוף מתכלל לניהול הרישום והמעקב, כולל השקת מערכת DATA מחייבת (רישום כמויות/מיקומים/שידוך בין “מקור” ל“ביקוש”) ומתן אפשרות להקמת תאגידים עירוניים/אזוריים לניהול עודפי עפר (כולל אכיפה, קנסות, הקצאות כוח אדם ומנגנון כלכלי).
• פתרונות פיזיים זמינים הכוללים ניצול מיידי של תאים נטושים במחצבות (בהתאם לסקר מחצבות והערכת קיבולות) והקמת אתרי ויסות מקומיים בפיקוח הרשות, לתקופת זמן מוגדרת.
• שימוש חוזר והקטנת עפר ’לא שמיש’ פיילוט התאחדות הקבלנים לטיוב והפחתת חומר בלתי־שמיש וריענון מפרטי חומרים בגופים מוסדיים.
מיסוד השוק והפריסה הארצית
• חקיקה ייעודית לעודפי עפר כולל עיגון חובת רישום, רישוי, תמריצים/אגרות וכללי אכיפה.
• תמ״א לעודפי עפר בה יוסדרו איתור/תכנון אתרי שימוש חוזר, וויסות והטמנה בפריסה שהולמת את מוקדי הפיתוח, עם עדיפות לתמ״א מפורטת שתאפשר יישום מהיר.
• מחקר ופיתוח באמצעות קולות קוראים ומימון ייעודי (המדען הראשי/חדשנות) לטכנולוגיות מיון, טיוב, חיזוי ביקושים ושידוך בין פרויקטים.
אין ספק שרק הסדרה רגולטורית ותכנון יאפשרו את קיומם של מנגנוני סילוק העודפים שצפויים להצטבר לאור פיתוח עתידי מואץ של התשתיות בשני העשורים הקרובים.
