רעידת אדמה / צילום: שאטרסטוקמסמך חדש של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהוכן לקראת דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה, מציג תמונת מצב מטרידה ביחס למוכנותה של ישראל לרעידת אדמה משמעותית. על אף מיקומה של המדינה על השבר הסורי-אפריקאי והתרעות חוזרות של מומחים ומבקר המדינה, ישראל ניצבת - גם בשנת 2025 - עם פערים מהותיים כמעט בכל תחום הנוגע להיערכות לאירוע סייסמי.
הדוח, שנכתב בידי מתן שחק וד”ר נורית יכימוביץ, מבסס את מסקנותיו על דוחות ביקורת, מסמכי ממשלה ומחקרים קודמים. כבר בתחילתו מזהיר המסמך כי המידע הזמין חלקי ולעיתים אינו מעודכן, בין השאר משום שהממשלה אינה מחזיקה תמונת מצב מלאה של מבני ישראל ומוכנותם.
מיקומה של ישראל מגביר את הסיכון - והפערים רק מתעצמים
ישראל שוכנת באזור גיאולוגי פעיל במיוחד, סמוך לשבר הסורי-אפריקאי. לפיכך, יישובים לאורך בקעת הירדן והערבה מצויים בסיכון הגבוה ביותר. אך דווקא באזורים הללו, שבהם קיימת אוכלוסייה גדולה והבנייה לעיתים ישנה ומוזנחת, שיעור המבנים שאינם עומדים בתקן גבוה במיוחד.
למרות זאת, אין למדינה מיפוי שלם של הבנייה בישראל: לגבי כשליש מהמבנים כלל לא ידועה שנת הקמתם - נתון המשמש בסיס להערכת עמידותם. ההערכות מדברות על כ־30 אלף מבנים הדורשים חיזוק, אך מדובר בהערכות שאינן מבוססות על בדיקה מלאה.
דוחות המבקר חוזרים שוב ושוב: ההיערכות לקויה, והליקויים אינם מטופלים
מבקר המדינה פרסם לאורך השנים שורה של דוחות המתארים מציאות עיקשת: הפעולות הנדרשות להתמודדות עם רעידת אדמה אינן מתבצעות בקצב הנדרש, החלטות ממשלה אינן מיושמות בפועל, והטיפול בנושא מתפרס על פני משרדי ממשלה רבים ללא גורם מחייב שמרכז את הסמכויות.
דוח מבקר המדינה האחרון (2024) מצא כי הליקויים שנמצאו כבר לפני שנים רבות - מיפוי חלקי, תקנים לא מעודכנים, חוסר מעקב אחר חיזוק מבנים - ממשיכים להתקיים ללא פתרון בשטח. התמונה העולה היא של מערכת לא מתואמת, שאינה פועלת במלוא כוחה וברוב הזמן פשוט “מתגלגלת קדימה” ללא תכנית אסטרטגית מסודרת.
מבני החינוך: פערי היערכות
אחד הסעיפים המדאיגים ביותר בדוח נוגע לבתי הספר וגני הילדים. למרות ההבנה כי קריסה של מבני חינוך בשעות פעילות עלולה להיות אסון המוני, רק כ־5% ממבני החינוך הדורשים חיזוק עברו תהליך כזה עד 2022.
מתוך כ־1,600 מוסדות חינוך שסווגו כמסוכנים או כזקוקים לחיזוק, רק ב־87 מתבצעות עבודות כלל. המשמעות: מאות אלפי תלמידים לומדים מדי יום במבנים שאינם עומדים בתקן במקרה של רעידת אדמה. גם בתחום התשתיות הלאומיות התמונה קשה לא פחות - גשרים, קווי מים וחשמל, מתקני חירום ודרכים רבות אינן מחוזקות, וחלקן כלל לא נבדקו בשנים האחרונות.
ועדת ההיגוי: גוף מרכזי - עם אפס סמכויות
הדוח מצביע על בעיה מבנית מהותית: הגוף האמור להוביל את ההיערכות הלאומית, ועדת ההיגוי הבין־משרדית לרעידות אדמה, אינו מחזיק בסמכויות מחייבות. המשמעות היא שכל משרד ממשלתי פועל, אם בכלל, באופן עצמאי ואינו מחויב ליישום החלטות הוועדה.
למעשה, בין 2019 ל־2021 פעלה הוועדה ללא כל יכולת לאכוף את החלטותיה - מצב שהוביל לתפזורת של פעולות חלקיות וחוסר תיאום בין הגופים השונים. ללא גוף אחד שמרכז ומחייב את כלל המערכות, קשה לראות כיצד ישראל תוכל להגיע למוכנות אמת.
תחומי הליבה: מה נעשה ומה נותר מאחור
המסמך מפרט כמה תחומים קריטיים שבהם ההתקדמות מוגבלת: בתחום מיפוי סיכונים, טוען הדוח כי אין בישראל מיפוי מלא של מבנים ותשתיות בסיכון. הרשויות המקומיות, האמונות על חלק ניכר מהביצוע, מתקשות לעמוד במשימה ללא תקציבים וידע מקצועי.
בנושא עדכון תקני הבנייה, טוען הדוח כי אמנם התקנים עודכנו לאורך השנים, אך החלתם בשטח איטית. מבנים רבים נבנו לפני תקנים מחמירים יותר - והם אינם זוכים לטיפול שוטף.
הדוח מתייחס גן לתחום ההסברה לציבור וטוכן כי למרות ניסיונות חוזרים להעצים את מוכנות הציבור, רמת הידע של האזרחים נמוכה: רבים אינם יודעים כיצד לפעול בשעת רעידה, היכן מקלט תקני, או כיצד להיערך בבית.
פערים עצומים קיימים בין רשויות חזקות לבין פריפריאליות. רשויות רבות חסרות ציוד חילוץ בסיסי, תכניות חירום מעודכנות ומערכי מתנדבים - והן עלולות לקרוס ברגע האמת.
פערי תקצוב: החלטות ממשלה ללא גב ביצועי
למרות החלטות ממשלה לחיזוק מבני ציבור, התקציבים שנקבעו לא מוצו במלואם, טוען הדוח. בחלק מהמקרים, התקציבים לא הגיעו לרשויות כלל, ובאחרים התוכניות נעצרו עקב עיכובים ביורוקרטיים. היעדר תקצוב רציף וארוך־טווח מונע מהרשויות לפתח תכניות עבודה מתמשכות. התוצאה: פרויקטים רבים מתחילים - אך לא מסתיימים.
המסמך צופה כי ללא שינוי מהותי במדיניות ובהיערכות הלאומית, רעידת אדמה משמעותית - תרחיש שכבר הוכח כאפשרי באזורנו - עלולה לגרום לאסון כבד: קריסת מבני מגורים, פגיעה בתשתיות חיוניות ושיתוק מערכות החילוץ וההצלה. גם תרחיש “ביניים”, של רעידה בינונית באזור מיושב, ייחשף לכל הכשלים שהדוח מונה: מחסור במשאבים, חוסר תיאום, מבנים לא מחוזקים והיעדר מודעות ציבורית.
