הוועדה לזכויות הילד, בראשות חברת הכנסת קטי שטרית, קיימה השבוע דיון טעון ורגיש בנושא ניכור הורי והתמודדות הרשויות עם התופעה ההולכת ומתרחבת. במהלך הדיון שיתפו הורים את חברי הכנסת בסיפורים אישיים מצמררים, שהמחישו את עומק הכאב ואת חוסר האונים במערכת הרווחה והמשפט בישראל.
“מדובר במגפה חברתית - והמערכת עומדת מנגד”
על-פי נתוני משרד הרווחה, בלמעלה מ-2,500 משפחות בישראל דווח על חשש מניכור הורי. “ילדים מנותקים מהוריהם במשך חודשים ואף שנים,” אמרה, “והמערכת עומדת מנגד. מדובר בפגיעה חמורה בזכויות הילד. כל זמן שאזלת היד של בתי המשפט והיעדר המשאבים ברווחה עומדים בעינם - התופעה הזו הופכת למגפה.”
לדבריה, החברה הישראלית נוטה לשייך את הכאב לצד אחד בלבד, אך המציאות מורכבת בהרבה: “יש להסתכל על הקורבן, לא על מינו. גם אימהות וגם אבות סובלים מניכור הורי, והילדים הם הנפגעים הראשונים.”
אם לשני בנים: ״אני חיה בפחד ובלי שני הילדים שלי״
החלק הרגשי בדיון הוקדש לעדויות אישיות של הורים שנותקו מילדיהם. אם לשני בנים סיפרה בעיניים דומעות: “יום אחד קמתי בבוקר ופתאום הבנתי שאין לי יותר ילדים. פתחתי את הדלת לחדרם - והוא היה ריק.” לדבריה, הגרוש שלה הורשע באיומים, אך למרות מסוכנותו הוחלט להשאיר את הילדים עמו. “בית הדין קבע שהוא מסוכן, אך עו״סית הנוער החליטה אחרת. אני חיה בפחד ובלי הילדים שלי.”
אם נוספת סיפרה כי לא חיבקה את ילדיה שלוש שנים. “שלחתי לבן שלי מתנה ליום הולדת - היא נזרקה. כדי לראות אותו גמר בית ספר, טיפסתי על גג בניין סמוך. סבתו נסעה שלושה אוטובוסים מירושלים עם אוכל ונשארה בחוץ. הכול נעשה בחסות החוק והרווחה.”
בדבריה חשפה האם גם את ההשלכות הנפשיות הקשות: “זו לא רק פרידה, זו גדיעה של איבר מהגוף. אני הולכת כמו חיה מתה. אובחנתי בדיכאון מג’ורי, אני מתפקדת - אבל בפנים אני אוויר.”
הדיון בוועדה / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסתמשרד הרווחה: 4,300 ילדים במרכזי קשר, 92 משפחות ממתינות לטיפול
נציגי משרד הרווחה והביטחון החברתי הציגו לוועדה נתונים המעידים על עומס כבד ומחסור חמור במשאבים. בשנת 2024 טופלו ב-72 מרכזי קשר כ-2,400 משפחות ובהן כ-4,300 ילדים. עוד דווח כי 897 משפחות נוספות התמודדו עם קשיים בקשר הורה-ילד, ו-530 מהן הצליחו לחדש את הקשר לאחר ניתוק ממושך.
עם זאת, 92 משפחות עדיין ממתינות למענה, וזמני ההמתנה אינם ניתנים לאמידה. “מדובר במשפחות מורכבות מאוד, שבהן הסכסוך ההורי בעצימות גבוהה,” ציינו במשרד. “העומס והשחיקה של העובדים הסוציאליים עצומים.”
במהלך השנתיים האחרונות התקיימו שני מחזורי הכשרה לעובדי מרכזי הקשר, במטרה להעמיק הבנה בתחום קשר הורה-ילד מתוך ראייה מודעת טראומה. “המטרה היא להעניק כלים מקצועיים ולחזק את הביטחון בעבודה בשטח,” הוסיפו.
עומס גם במערכת המשפט: “המתנה של עד חודשיים לפגישה ראשונה”
נציגת הנהלת בתי המשפט דיווחה כי בתקופה שבין יולי 2024 ליוני 2025 טופלו ביחידות הסיוע של בתי המשפט ובתי הדין הרבניים כמעט 27 אלף מטופלים. זמן ההמתנה לפגישת מהו״ת (מידע, היכרות ותיאום) ראשונה נע בין עשרה ל-60 ימים – פרק זמן שעלול להחריף את הקרע בין הורים לילדיהם.
עוד הזכירה הנציגה כי כבר בשנת 2020 נכנס לתוקפו נוהל של נשיאת בית המשפט העליון, שנועד להבטיח מענה דחוף במקרים של חשש לפגיעה במוגנות ילדים או בניתוק קשר עם אחד ההורים. אך למרות הנוהל, ההורים שנכחו בדיון טענו כי בפועל היישום חלקי בלבד.
“אין מדיניות, אין הנחיות - והילדים נפגעים”
במרכז רקמן לקידום מעמד האישה התריעו כי בישראל אין כיום מדיניות ברורה בנושא ניכור הורי, והיעדר הנחיות אחידות גורם להחלטות שרירותיות ולעיתים מזיקות.
״המופע הקיצוני ביותר של בעיות קשר בין הורים לילדיהם, המכונה לעיתים "ניכור הורי", הינו קיצוני ומצומצם בהיקפו בתוך התופעה הרחבה והמורכבת של בעיות קשר. חשוב להבין כי במצב בו זירת דיני המשפחה בוערת, הגישה לפיה חידוש הקשר הינו בבחינת חזות הכל, גורמת במקרים מסוימים סכנה אמיתית לילדים, למשל בשל חשיפה להורה אלים או בשל שימוש בסנקציות קשות כגון העברת משמורת והוצאת ילדים למקלטים, אשר משמעותה פגיעה חמורה בילדים העולה על כל תועלת.
