ממצאי סקר פסולת ארצי 2023: דיון ראשון בנתונים

טל ונגר, סמנכ"ל חטיבת תכנון וסביבה, חברת AVIV

כמויות עפר אדירות הנוצרות מפרוייקטי תשתיות, בנייה למגורים, תעשייה ותעסוקה מושלכות כיום ללא פיקוח ומייצרות הפסדים כספיים, אובדן קרקעות מניבות, ונזקים סביבתיים. היקף העודפים עד שנת 2050 צפוי להגיע ל-88 מיליון קו״ב. בהיעדר רגולציה ההפסד למשק נאמד בכ-4.2 מיליארד שקל. בהסדרה נכונה, עודפי העפר יכולים להפוך ממשאב מבוזבז לנכס מניב

גג במוסד לחינוך מיוחד בבית שמש קרס הבוקר, ארבע ילדות נפצעו ופונו לבית החולים, אחת מהן במצב בינוני עם חבלת ראש. כוחות החירום פועלים בזירה לבחינת נסיבות האירוע ולפעולות בטיחו0ת וחילוץ, והעירייה מלווה את המשפחות ומבצעת בדיקות מקצועיות להבטחת שלומם של התלמידים

דוח מקיף שהוכן לכנסת מצביע על אלפי מבנים מסוכנים, תשתיות לא מחוזקות, חוסר תיאום בין־משרדי ומוסדות חינוך שאינם עומדים בתקן — וכל זאת למרות עשרות שנים של התרעות והחלטות ממשלה שלא יושמו.

מסמך חדש של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהוכן לקראת דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה, מציג תמונת מצב מטרידה ביחס למוכנותה של ישראל לרעידת אדמה משמעותית. על אף מיקומה של המדינה על השבר הסורי–אפריקאי והתרעות חוזרות של מומחים ומבקר המדינה, ישראל ניצבת — גם בשנת 2025 — עם פערים מהותיים כמעט בכל תחום הנוגע להיערכות לאירוע סייסמי.

הדוח, שנכתב בידי מתן שחק וד”ר נורית יכימוביץ, מבסס את מסקנותיו על דוחות ביקורת, מסמכי ממשלה ומחקרים קודמים. כבר בתחילתו מזהיר המסמך כי המידע הזמין חלקי ולעיתים אינו מעודכן, בין השאר משום שהממשלה אינה מחזיקה תמונת מצב מלאה של מבני ישראל ומוכנותם.


מיקומה של ישראל מגביר את הסיכון — והפערים רק מתעצמים

ישראל שוכנת באזור גיאולוגי פעיל במיוחד, סמוך לשבר הסורי–אפריקאי. לפיכך, יישובים לאורך בקעת הירדן והערבה מצויים בסיכון הגבוה ביותר. אך דווקא באזורים הללו, שבהם קיימת אוכלוסייה גדולה והבנייה לעיתים ישנה ומוזנחת, שיעור המבנים שאינם עומדים בתקן גבוה במיוחד.

למרות זאת, אין למדינה מיפוי שלם של הבנייה בישראל: לגבי כשליש מהמבנים כלל לא ידועה שנת הקמתם — נתון המשמש בסיס להערכת עמידותם. ההערכות מדברות על כ־30 אלף מבנים הדורשים חיזוק, אך מדובר בהערכות שאינן מבוססות על בדיקה מלאה.


דוחות המבקר חוזרים שוב ושוב: ההיערכות לקויה, והליקויים אינם מטופלים

מבקר המדינה פרסם לאורך השנים שורה של דוחות המתארים מציאות עיקשת: הפעולות הנדרשות להתמודדות עם רעידת אדמה אינן מתבצעות בקצב הנדרש, החלטות ממשלה אינן מיושמות בפועל, והטיפול בנושא מתפרס על פני משרדי ממשלה רבים ללא גורם מחייב שמרכז את הסמכויות.

דוח מבקר המדינה האחרון (2024) מצא כי הליקויים שנמצאו כבר לפני שנים רבות — מיפוי חלקי, תקנים לא מעודכנים, חוסר מעקב אחר חיזוק מבנים — ממשיכים להתקיים ללא פתרון בשטח. התמונה העולה היא של מערכת לא מתואמת, שאינה פועלת במלוא כוחה וברוב הזמן פשוט “מתגלגלת קדימה” ללא תכנית אסטרטגית מסודרת.


מבני החינוך: פערי היערכות

אחד הסעיפים המדאיגים ביותר בדוח נוגע לבתי הספר וגני הילדים. למרות ההבנה כי קריסה של מבני חינוך בשעות פעילות עלולה להיות אסון המוני, רק כ־5% ממבני החינוך הדורשים חיזוק עברו תהליך כזה עד 2022.

מתוך כ־1,600 מוסדות חינוך שסווגו כמסוכנים או כזקוקים לחיזוק, רק ב־87 מתבצעות עבודות כלל. המשמעות: מאות אלפי תלמידים לומדים מדי יום במבנים שאינם עומדים בתקן במקרה של רעידת אדמה. גם בתחום התשתיות הלאומיות התמונה קשה לא פחות — גשרים, קווי מים וחשמל, מתקני חירום ודרכים רבות אינן מחוזקות, וחלקן כלל לא נבדקו בשנים האחרונות.


ועדת ההיגוי: גוף מרכזי — עם אפס סמכויות

הדוח מצביע על בעיה מבנית מהותית: הגוף האמור להוביל את ההיערכות הלאומית, ועדת ההיגוי הבין־משרדית לרעידות אדמה, אינו מחזיק בסמכויות מחייבות. המשמעות היא שכל משרד ממשלתי פועל, אם בכלל, באופן עצמאי ואינו מחויב ליישום החלטות הוועדה.

למעשה, בין 2019 ל־2021 פעלה הוועדה ללא כל יכולת לאכוף את החלטותיה — מצב שהוביל לתפזורת של פעולות חלקיות וחוסר תיאום בין הגופים השונים. ללא גוף אחד שמרכז ומחייב את כלל המערכות, קשה לראות כיצד ישראל תוכל להגיע למוכנות אמת.


תחומי הליבה: מה נעשה ומה נותר מאחור

המסמך מפרט כמה תחומים קריטיים שבהם ההתקדמות מוגבלת: בתחום מיפוי סיכונים, טוען הדוח כי אין בישראל מיפוי מלא של מבנים ותשתיות בסיכון. הרשויות המקומיות, האמונות על חלק ניכר מהביצוע, מתקשות לעמוד במשימה ללא תקציבים וידע מקצועי.

בנושא עדכון תקני הבנייה, טוען הדוח כי אמנם התקנים עודכנו לאורך השנים, אך החלתם בשטח איטית. מבנים רבים נבנו לפני תקנים מחמירים יותר — והם אינם זוכים לטיפול שוטף.

הדוח מתייחס גן לתחום ההסברה לציבור וטוכן כי למרות ניסיונות חוזרים להעצים את מוכנות הציבור, רמת הידע של האזרחים נמוכה: רבים אינם יודעים כיצד לפעול בשעת רעידה, היכן מקלט תקני, או כיצד להיערך בבית.

פערים עצומים קיימים בין רשויות חזקות לבין פריפריאליות. רשויות רבות חסרות ציוד חילוץ בסיסי, תכניות חירום מעודכנות ומערכי מתנדבים — והן עלולות לקרוס ברגע האמת.


פערי תקצוב: החלטות ממשלה ללא גב ביצועי

למרות החלטות ממשלה לחיזוק מבני ציבור, התקציבים שנקבעו לא מוצו במלואם, טוען הדוח. בחלק מהמקרים, התקציבים לא הגיעו לרשויות כלל, ובאחרים התוכניות נעצרו עקב עיכובים ביורוקרטיים. היעדר תקצוב רציף וארוך־טווח מונע מהרשויות לפתח תכניות עבודה מתמשכות. התוצאה: פרויקטים רבים מתחילים — אך לא מסתיימים.

המסמך צופה כי ללא שינוי מהותי במדיניות ובהיערכות הלאומית, רעידת אדמה משמעותית — תרחיש שכבר הוכח כאפשרי באזורנו — עלולה לגרום לאסון כבד: קריסת מבני מגורים, פגיעה בתשתיות חיוניות ושיתוק מערכות החילוץ וההצלה. גם תרחיש “ביניים”, של רעידה בינונית באזור מיושב, ייחשף לכל הכשלים שהדוח מונה: מחסור במשאבים, חוסר תיאום, מבנים לא מחוזקים והיעדר מודעות ציבורית.

דיון סוער בוועדה המיוחדת לעובדים הזרים חשף תמונה קשה של תחום הסיעוד הביתי בישראל: אין משרד ממשלתי המוכן לקחת אחריות כוללת על התחום, בעוד אלפי משפחות מתמודדות לבדן עם בירוקרטיה, מחסור חמור בכוח אדם ועלייה חריגה בדרישות השכר של המטפלים הזרים.

נכים שהשתתפו בדיון תיארו מציאות בלתי נסבלת: “אנחנו עובדים אצל המטפלים, הם מכתיבים את התנאים”, אמר אחד מהם.

מחסור חמור בעובדים ועלייה חדה בעלויות

על פי נתוני רשות האוכלוסין שהוצגו בוועדה, 83,673 עובדים זרים בעלי היתרים מועסקים כיום בסיעוד הביתי, לצד 17,720 עובדים לא חוקיים. במאגר העובדים הפנויים יש רק 1,694 עובדים חוקיים, מהם 169 בלבד זמינים לעבודה מחליפה – נתון שמסביר חלק מהמשבר.

המחסור הוביל לעלייה קיצונית בדרישות השכר:
מטפלים מחליפים דורשים סכומים חסרי תקדים – עד 700 שקל ליום עבודה. גם עובדים קבועים, כך סיפרו משפחות, דורשים תוספות שכר תכופות ואף מאיימים לעזוב אם לא יקבלו אותן.

לדברי משפחות רבות, בחירה בין תרופות, אוכל או מטפל אינה תסריט קיצוני – אלא מציאות יומיומית. זאת במיוחד כאשר מינימום השכר עולה, אך קצבאות הנכות אינן מותאמות בהתאם.


דרישות העובדים הזרים מתרחבות – וחלקם נוטשים מטופלים

בדיון עלו טענות כי דרישות העובדים עלו משמעותית בשנים האחרונות: ״דמי כיס” בנוסף לשכר, בקשות לאי־קיזוז בגין מגורים, כלכלה וביטוח רפואי, דרישות להפסקות מנוחה מחוץ לבית המטופל ועבודה נוספת תוך השארת המטופל לבדו – בניגוד לחוק

במקביל נצפו מקרים רבים של נטישת מטופלים לטובת הצעת שכר גבוהה יותר או מטופל “קל” יותר.


הוועדה: משרד הרווחה סירב לקחת אחריות

יו”ר הוועדה, ח״כ חוה אתי עטייה, תקפה בחריפות את המצב:
“אין אף משרד ממשלתי שאחראי על הסיעוד הביתי. לא ייתכן שהקשישים והאנשים עם המוגבלות יישארו נטושים ללא גוף שמגן עליהם.”
למרות החלטת ועדת המנכ״לים בספטמבר 2024 להטיל את האחריות על משרד הרווחה – המשרד סרב לקחת את התפקיד.



עדויות קשות: “אני פוחדת שהמטפלת תעזוב אותי”

בדיון נשמעו עדויות קורעות לב של אנשים עם מוגבלות: כוכי סרוסי, 58, עם 188% נכות:
“המטפלת דרשה שלוש פעמים העלאת שכר ואיימה שתעזוב. חייב להיות פיקוח.”
אלכס פרידמן, יו”ר “נכה לא חצי בן אדם”:אנחנו לפני קטסטרופה. למה שמישהו יעבוד בסיעוד הקשה בשכר נמוך, כשבבניין ובמסעדות מציעים יותר? עוד שנה אולי לא יהיה מי שיטפל בי.” חנן טל, מנכ״ל הארגון: ״המשבר רק מחמיר. יש מטפלים שמטפלים שנים רבות ולא מאריכים להם ויזה — למה לא לאפשר להם להישאר?”

בוועדה עלתה גם טענה כי חלק מהמטפלים רשומים פיקטיבית אצל עיוורים, ולכן הוחלט שכל אדם עיוור יידרש להגיע בפני ועדה מיוחדת לבדיקת זכאות.

״בישראל – הענף הופך פחות ופחות אטרקטיבי״

לדברי יריב שוריאן, יו”ר אגודת “אחיעוז”, מדינות כמו אירלנד מושכות אליהן עובדים זרים בסיעוד, בעוד שבישראל – הענף הופך פחות ופחות אטרקטיבי. ״למה שיגיעו לסיעוד כשהם יכולים לעבוד בבניין או בעבודות קלות יותר?” אמר.

הוועדה קראה לממשלה להקים מנגנון פיקוח ואחריות מיידי, לפני שהמשבר יעמיק ויותיר אלפי קשישים ואנשים עם מוגבלות ללא טיפול בסיסי.

צילום: דוברות הכנסת : https://photos.app.goo.gl/VgENrvbfvSgvxMBn8

נחמה בוגין, שמאי מקרקעין ומשפטנית, יו”ר לשכת שמאי מקרקעין בישראל

הפסיקה הדרמטית של בית המשפט העליון בתיק לויתן היא אחת ההחלטות המשמעותיות בתחום התכנון והבנייה בעשור האחרון. פסק הדין התקדימי עוסק בשאלה: האם בהערכת שווי המקרקעין יש לכלול את תרומת תמ”א 38 טרם הוצאת היתר בניה - או שיש לנטרל את השפעתה?

אין נפגעים בקריסת גג תחנת הדלק בגבעת אולגה בחדרה. מנהל ההנדסה הוציא צו סגירה למקום