מלחמת חרבות ברזל: משרד התיירות דורש 9 מיליון ש"ח מחברת אירוח

מלון בתל אביב (צילום: שאטרסטוק)


משרד התיירות תובע חברת אירוח על הפרת הסכמים
על פי הנטען בכתב התביעה, שהוגש באמצעות עו"ד לירן בן עמי מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי), החברה הפעילה שלושה מתקני אירוח: שניים בתל אביב (ברחוב לפין 14 וברחוב הרצל 50) ואחד בירושלים (ברחוב הרב קוק 7), והתקשרה עם משרד התיירות בהסכמים שונים לצורך קליטת מפונים. בשניים מהמתקנים (לפין 14 והרב קוק 7) חתמה החברה על ההסכם המיועד ל"מתקני אכסון מלונאיים", ההסכם המזכה בתעריף הגבוה ביותר, והצהירה כי המתקנים עומדים בהגדרה ובתנאים הנדרשים. בדיקות וביקורות שביצע משרד התיירות, הן במישור הפיזי והן במישור התכנוני והמשפטי, העלו כי ההצהרות אינן נכונות.

פעילות החברה ופרטי ההסכמים:
משרד התיירות פנה לחברה, אך משלא התקבלו הסברים משכנעים להתנהלותה של החברה ולהצהרות החברה - שהתבררו לכאורה ככוזבות, לא נותרה ברירה אלא לקזז סכומים ניכרים מהחברה להגיש תביעה שנגד להשבת הסכומים הנותרים שהוצאו שלא כדין מהקופה הציבורית. יצוין כי בגין הכספים שמשרד התיירות קיזז לחברה, הוגשה תביעה על ידי החברה נגד משרד התיירות.

דיווחים כוזבים והפרות בהסכמים
בכתב התביעה שכנגד נטען כי החברה דיווחה דיווחים כוזבים ומופרזים על מספר המפונים שהתארחו במתקניה. כך, למשל, במתקן ברחוב לפין דווחו עד 18 מתארחים ליחידת אירוח אחת ביום, פי כמה מהתפוסה הממוצעת הארצית. במתקן ברחוב הרב קוק דווחו נתונים חריגים אף הם, עד 8 מתארחים ליחידה ביום.

לפיכך משרד התיירות דורש מהחברה בכתב התביעה שכנגד למסור פירוט מלא של כלל המפונים שלטענתה שוכנו במתקניה וקיבלה בגינם תשלום, כולל פרטים אישיים, מועדי שהייה ואסמכתאות נדרשות, בהתאם להתחייבויותיה בהסכמים. לאחר קבלת הנתונים המדויקים בדבר מספר המפונים שהתאכסנו בפועל, ידרוש משרד התיירות את התשלומים ששולמו ביתר בחזרה.

עוד נטען בכתב התביעה כי המתקנים אינם בנויים על קרקע בייעוד מלונאי כנדרש, חלקם אינם עומדים בדרישות המינימום ליחידות אירוח, ולא הוצגו היתרי בנייה מתאימים, ולפיכך נתבעה החברה להשיב תשלומים ביתר עקב סיווג שגוי בלבד המסתכמים ביותר מ-6.2 מיליון ש"ח עבור המתקן ברחוב לפין, ויותר מ-2.57 מיליון ש"ח עבור המתקן ברחוב הרב קוק, בסך כולל של כ-9.14 מיליון ש"ח.

כאמור, המדינה מבקשת מבית המשפט לחייב את החברה להשיב את הסכומים הללו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית פיגורים, וליתן צו למתן חשבונות שיחייב את החברה למסור פירוט מלא של כלל המפונים. המדינה טוענת כי מדובר בהפרות יסודיות של ההסכמים, בקבלת כספים שלא כדין ובדיווחי יתר שפגעו בקופה הציבורית, וזאת בשעה שהמדינה פעלה בדחיפות ובתום לב להבטיח פתרונות דיור מידיים לאלפי מפונים מהדרום ומהצפון במהלך המלחמה.