שר האנרגיה אלי כהן (צילום: סיון שחור, לע"מ)בזמן משבר, נתיבי הסחר הם פעמים רבות הראשונים להיפגע. בחינה של השנים החולפות והאירועים המקומיים כדוגמת מבצע "עם כלביא", ומלחמת חרבות-ברזל בכלל, וכן של משברים גלובלים כדוגמת מגפת הקורונה ומלחמת רוסיה-אוקראינה, מדגישה את הצורך בבחינה אסטרטגית של החומרים שירכיבו את שרשראות האספקה של משק האנרגיה בעשורים הקרובים.
משרד האנרגיה והתשתיות מפרסם היום דו"ח מקיף בנושא "מינרלים קריטיים – אתגרים והזדמנויות למשק האנרגיה הישראלי", המתמקד בחיזוק ביטחון האנרגיה של ישראל בשל התחרות העולמית הצפויה על מינרלים חיוניים לטכנולוגיות אנרגיה מתקדמות. הדו"ח נכתב לאור אירועים גיאופוליטיים שהתרחשו בשנים האחרונות, אשר חשפו את הפגיעות של שווקי האנרגיה העולמיים לשיבושים גלובליים, כאשר מדינות רבות נאלצו להתמודד עם מחסור באספקה, עליות מחירים דרמטיות ואי-ודאות כלכלית. משברים אלה המחישו את הצורך בעצמאות באנרגיה, לצד היתרונות של מקורות אנרגיה מבוזרים ועצמאיים, כדוגמת אנרגיות מתחדשות.
הדו"ח עורך השוואה בין ישראל למדינות כמו סינגפור, איחוד האמירויות וקטאר, מדינות הדומות לישראל בכך שאינן בעלות מרבצי מינרלים ואין בהן תעשייה של רכיבי אנרגיה, ומדגיש את הצורך באסטרטגיה לאומית המשלבת פתרונות פנים מדינתיים לצד פתרונות הכוללים שיתופי פעולה בינלאומיים, תוך ניצול יתרונותיה של ישראל לחיזוק מעמדה בעולם שבו ביטחון אנרגטי הינו מצרך חיוני.
בהתאם לדו"ח ולמגמות העולמיות, המעבר העולמי ממקורות אנרגיה פוסיליים לטכנולוגיות מבוזרות ונקיות – כגון אנרגיה סולארית, כלי רכב חשמליים וסוללות אגירה – מגביר את הביקוש למינרלים כמו נחושת, ליתיום, ניקל וקובלט, כאשר בחלקם העתודות המוכרות נמוכות משמעותית מאומדני הצריכה הצפויה בעולם עד שנת 2050. כך, נוצר חשש למחסור עולמי במינרלים אלו שיפגע ביכולת האספקה של רכיבי הטכנולוגיות הנקיות. בישראל, יישום תכנית משרד האנרגיה והתשתיות לשנת 2050, בפרט לאור הגידול הצפוי בביקוש לאנרגיה, צפוי לדרוש הקמת מערכות שלייצורן ידרשו כ-2.7 מיליארד טון של מינרלים קריטיים לחשמל ולתחבורה. כמדינה ללא מרבצי מינרלים משמעותיים או תעשייה מקומית ענפה, ישראל נדרשת לפתרונות יצירתיים להבטחת האספקה העתידי של רכיבי טכנולוגיה אלו, תוך התמודדות עם מחסור צפוי ותחרות גלובלית.
בשנת 2050: 55% מייצור האנרגיה בישראל יהיה מאנרגיות המתחדשות על פי המחקר: ״בישראל בשנת 2024 ייצור החשמל עמד על כ-TWh 80, מתוכו, הייצור ממקורות מתחדשים עמד על כ- TWh 11, כ- 14% בלבד, המבוסס על הספק מותקן של כ5,000 מגה-וואט אנרגיה סולארית וכ 340 מגה-וואט רוח.
בתחום התחבורה, מתוך כ- 3.5 מיליון מכוניות פרטיות בישראל, כ-100,000 חשמליות. מהמודלים ומתוך תכנית משרד האנרגיה והתשתיות לאיפוס פליטות עד לשנת 2050 עולה כי לקראת שנת 2050 ערכים אלו צפויים לגדול באופן משמעותי – אחוז האנרגיות המתחדשות יגיע לכ55% (כ75,000 מגה-וואט של הספק סולארי) ויתכן שאף יותר, ומספר המכוניות החשמליות יגיע לכ-6 מיליון״.
בתרשים ״מגמות עיקריות במקורות אנרגיה בשנים 2050-2020״ ניתן לראות את מגמת המעבר מדלקים פוסיליים וגז טבעי לחשמל.בין הפתרונות המרכזיים המוצעים בעבודה:
השקעה במחקר ופיתוח לקידום טכנולוגיות חסכוניות במינרלים נדירים ולשיפור מיחזור המינרלים ולחיזוק העצמאות האנרגטית.
בחינת הקמת מפעלי ייצור מקומיים, כגון פאנלים סולאריים וסוללות, להפחתת התלות בייבוא.
מיצוי מרבצים מקומיים מוגבלים, כגון נחושת בתמנע וליתיום בים המלח, לטובת הגברת הביטחון האנרגטי והתועלות הכלכליות.
קידום מיחזור למיצוי חוזר של המינרלים מפסולת אלקטרונית, כמקור משלים לאספקה.
הסכמים בינלאומיים להבטחת אספקת מינרלים ומוצרים סופיים גם במצבי מחסור עולמי.
מעקב אחר מגמות גלובליות לזיהוי סיכונים בשרשראות האספקה בזמן אמת.
בהתאם לדו"ח, יישום משולב של פתרונות אלה יאפשר לישראל לא רק לשפר את הביטחון האנרגטי, לגוון את מקורות האספקה שלה, ולהגביר את העצמאות האנרגטית ולהפחית פליטות, אלא גם להפוך את האתגר הגלובלי להזדמנות כלכלית ואסטרטגית, תוך חיזוק מעמדה של ישראל בעולם שבו משאבים קריטיים הופכים למצרך נדיר ומבוקש.
