צילום: שאטרסטוקבמסגרת יום הדיונים המיוחד בכנסת לציון שיבת החטופים, קיימה ועדת הכספים דיון בנושא “סיוע כלכלי למשפחות החטופים”. הדיון, שבראשו עמד ח”כ ינון אזולאי, חשף תמונה קשה של מציאות מתמשכת – שבה משפחות החטופים, לרבות אלה ששבו, נושאות בנטל כלכלי כבד, לעיתים עד כדי קריסה. זאת, מבלי שקיבלו מענה הולם מהמדינה, בוודאי לא מעבר למעגל הקרוב ביותר.
“המענים לא מספקים, והמעגלים הרחבים – שקופים”בדיון השתתפו בני משפחות של חטופים, של נרצחים ושל שבו מהשבי – ששטחו בפני חברי הכנסת את הקשיים הכלכליים העצומים שהם מתמודדים איתם. אחד אחרי השני, תיארו את עומק ההזנחה מצד המדינה. בני משפחה שנאלצו למכור נכסים כדי לשרוד, אחרים שעזבו את עבודתם כדי לתמוך בבן משפחה ששב, הורים שנטלו על עצמם לגדל יתומים – ללא סיוע, ללא הכרה וללא גב כלכלי.
שלמה אלפסה גורן, גיסם של אבנר ומיה גורן ז”ל, תיאר מציאות קשה שבה בני משפחה נאלצים לממן הכל – שכירות, טיפולים, חינוך – מבלי לקבל מענה כלשהו מהמדינה: “אין עם מי לדבר, רק הבטחות. זה המינימום שמדינה צריכה לעשות”. גם יזהר ליפשיץ, שאביו נרצח ואמו שוחררה מהשבי, הדגיש את הצורך בהכרה רחבה: “צריך חוק 7 באוקטובר שיבחן כל מקרה לגופו. אנשים קורסים, ולא מקבלים שקל מהמדינה”.
“המשפחה לא חוזרת לשגרה כשהשב חוזר – היא רק מתחילה את הקריסה”
אחת ההבנות החוזרות בדיון הייתה שהשיבה מהשבי אינה מסמנת סוף, אלא תחילת תהליך שיקום ארוך ומייסר – שבו גם המשפחות נדרשות לכוחות נפשיים וכלכליים שאין ברשותן. יואב אנגל, אביו של אופיר ששב מהשבי, סיפר כיצד נאלץ לחזור לעבודה למרות שאינו מסוגל לתפקד. בתו הקטנה, בת 13 ו-8 חודשים, לא נחשבת זכאית למענק משום שאינה בת 14 – “לפי חוות דעת מקצועית”, לדבריו. “אמרו לי שלא נפגעה. שילדים לא נפגעים אחרי עשרות ימי חרדה”.
יוני אשר, אביהן של רז ואביב שנחטפו וחזרו, תיאר פער כואב בין ההצהרות לבין המענה בשטח: “באתר של המנהלת זה גן עדן, אבל בפועל זה מזרח ומערב. יש פער עמוק בין המציאות לבין ההבטחות”.
“עזבנו עבודה כדי להחזיק את המשפחה – עכשיו נשארנו בלי כלום”גם בני משפחה מהמעגלים הרחבים יותר שיתפו את סיפורם. חנה, דודתה של ענבר היימן ז”ל, סיפרה כיצד נטלו על עצמם היא ובעלה את האחריות על תמיכה בהוריה השבורים של ענבר – תוך ויתור על עבודותיהם ומעבר לחיים מהיד לפה. “לא דרשתי כלום, אבל עכשיו אני מרשה לעצמי לומר: גם המעגלים שנרתמו למלחמה הזו – מגיע להם סיוע”.
נציגי המדינה: “מכירים בקושי – אבל יש השלכות רוחב”נציגי מנהלת החטופים ומשרדי הממשלה הבהירו כי אכן יש בעיה, אך נמנעו מלהתחייב על פתרונות ברורים למעגלים השני והשלישי של משפחות החטופים. יעל גורן-חזקיה מהמינהלת הודתה: “לא קודמה הצעת חוק למעגל שני ושלישי, היו גישושים אבל יש הבנה שקשה להסביר את זה מול סקטורים אחרים”. ירון כהן, יו”ר המנהלת, הדגיש כי קיימת מגבלה מבנית: “אנחנו פועלים למענים פרטניים, אבל החקיקה עוסקת רק במעגל הראשון”.
אור צוברי ממשרד הרווחה סיפר על מיזם של 14 מיליון ש”ח בשיתוף קרנות, עבור מענה קהילתי למעגלים הרחבים – אך הדגיש שמדובר במענים רכים, קבוצתיים, ולא סיוע ישיר למשפחות.
חברי הכנסת דורשים: חוק אחד שיכלול את כולם
חברי הכנסת שהשתתפו בדיון הביעו תסכול עמוק מהמצב. ח”כ שלי מירון אמרה: “זה אבסורד ש-613 ימים אחרי הטבח – אנחנו צריכים לקיים דיון שמזכיר שצריך לתמוך במשפחות”. ח”כ נאור שירי דרש לחוקק חוק ספציפי ל-7 באוקטובר שייתן מענה ייחודי לאירוע הייחודי הזה.
ח”כ מאיר כהן התריע מפני נתק מוחלט של המנהלת מהשטח: “האם יש לכם רשימה מסודרת של המעגל השני והשלישי? האם מתקשרים אליהם? האם הם מקבלים מידע על זכויותיהם? לא כל קצבה צריכה להיות לכל החיים – תביאו פתרונות זמניים, חכמים”.
ח”כ אורית פרקש-הכהן סיכמה את רוח הדברים: “מעגל ראשון קורס, ומעגל שני נכנס פנימה. המדינה יודעת להוציא מיליארדים על פוליטיקה. הגיע הזמן לדעת כמה יעלה באמת לטפל במעגל השני והשלישי. תביאו הערכת עלות – זה מה שאנחנו דורשים”.
קריאה לפעולה: חוק כולל בתוך שבועייםבסיכום הדיון, דרש ח”כ ינון אזולאי ממנהלת החטופים לגבש בתוך שבועיים הצעת חוק מקיפה שתכלול את כלל מעגלי המשפחות: “אני מבקש מכם לשבת עם משרד הרווחה, האוצר, הביטוח הלאומי ונציגי המשפחות – ולהביא חוק אחד, עם הערכת עלויות ותכנית סיוע כוללת. מעגל שני ושלישי חייבים להיות חלק מהתשובה של המדינה לאירוע היסטורי שכזה. אסור להשאיר אותם לבד”.
