רחפנים הפכו לכלי עבודה של ארגוני פשיעה. צילום: שאטרסטוקבעיצומו של גל אלימות קטלני בחברה הערבית, קיימה אתמול (ג׳) הוועדה לביטחון לאומי דיון מיוחד בעקבות העלייה הדרמטית במספר מקרי הרצח בחברה הערבית מתחילת 2025. יו”ר הוועדה, ח”כ צביקה פוגל פתח את הישיבה בהתייחסות ישירה לעומק המשבר: “מטרת הוועדה אינה לפרוק תסכולים אלא לגבש פתרונות. אבל כשבני נוער רואים בעבריינים מודל לחיקוי בגלל כסף וכבוד – המדינה צריכה להתעורר. האם ועדות הסולחה אינן אלא הכשר לרצח הבא?”
לפי הנתונים שהוצגו בדיון על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מאז תחילת השנה נרצחו 85 אזרחים ערבים – עלייה חדה ביחס ל-66 בתקופה המקבילה אשתקד. בשנת 2023 נרשמה הקפיצה הגבוהה ביותר בעשור האחרון: 274 מקרי רצח בישראל, עלייה של 93% לעומת 2022, כשרובם המוחלט – 76% – היו מהחברה הערבית.
“יודע מראש מי יירצח – ומתריע”אחת מהעדויות המטלטלות בדיון הגיעה מראש עיריית טירה, מאמון עבד אלחי, שהתייחס לגל הרציחות בעירו ואמר: “עבריינים שולטים כאן, לא המשטרה. אני יודע מראש מי יירצח, ומתריע בפני המשטרה – ואף אחד לא עוצר אותם. הרצח האחרון בטירה התרחש כאשר עבריינים השתמשו ברחפן כדי לעקוב אחרי הקורבן וארבו לו. זה לא מקרה בודד, זו שיטה. מדובר בתעשייה כלכלית משגשגת. פרוטקשן, סחיטה, חיסולים – והכול באין מפריע. זה מצב לאומי, לא מקומי”.
ח”כ חמד עמאר וח”כ עאידה תומא סלימאן. (צילום מסך מאתר הכנסת)ועדות הסולחה: פתרון או בעיה?יו”ר הוועדה פוגל העלה שאלה חריגה בחריפותה לגבי ועדות הסולחה הפועלות בחברה הערבית: “האם אנחנו עדים למנגנון שבמקום לפתור סכסוכים – מקבע את שלטון הפשע ומלבין את הדם? האם ועדות הסולחה הן למעשה החותמת שמכשירה את הרצח הבא?”
ח”כ עאידה תומא סלימאן ביקרה את חוסר התיאום בין הגופים הממשלתיים: “אין שקיפות, אין דיווח, ואין עשייה אמיתית. אנחנו דורשים דיון מסודר אחת לשבועיים, עם דוחות עדכניים מכלל הגורמים – לא רק מהמשטרה, אלא גם ממשרדי הרווחה, החינוך והשלטון המקומי. הפשיעה היא תוצאה של הזנחה שיטתית”.
ח”כ חמד עמאר הדגיש את הקשיים הלוגיסטיים והמשאבים הדלים: “כשתחנה אחת אחראית על שלושה יישובים ויש רק שתי ניידות פעילות בלילה – זה לא יכול לעבוד. חייבים לתגבר את כוחות השיטור ולהבטיח לשוטרים תנאים נאותים”.
ח”כ יואב סגלוביץ (צילום מסך מאתר הכנסת)קריסת שלטון החוקח”כ יואב סגלוביץ קצין משטרה לשעבר, התריע: “אנחנו חוזרים שוב ושוב לדיון הזה, אבל לא קורה כלום. אין תגובה ממשלתית. שלוש שנים מדברים על רחפנים, ובינתיים מטענים מתפוצצים לראשי מועצות על הסף. כשהשלטון המקומי חי בפחד – אין שלטון. אחריות היא לא סיסמה – היא מעשה”.
דו”ח הכנסת מצביע על פערים בפיענוח מקרי רצח בין החברה היהודית לערבית: רק כ-20% ממקרי הרצח בחברה הערבית מפוענחים, לעומת 65% במגזר היהודי. בממוצע, נרשמים בין 12 ל-16 מקרי רצח בשנה לכל 100,000 תושבים ערבים במחוזות חוף ומרכז – פי עשרה מהממוצע היהודי.
אכיפה ומניעה: תקווה זהירה
ראש המטה למאבק בפשיעה בחברה הערבית, עו”ד רואי כחלון, ניסה להציג תמונת מצב מאוזנת יותר: “הפשיעה הזו פוגעת לא רק בחברה הערבית – אלא בישראל כולה. אנחנו פועלים גם במישור האכיפה, גם במניעה וגם בחקיקה. רק לאחרונה אישרנו תיקונים שיאפשרו לשלול השתתפות של חברות עברייניות במכרזים ציבוריים. השנה סיכלנו 70 ניסיונות רצח – זה לא מובן מאליו”.
גם סנ”צ חיים טייב, ראש חטיבת המודיעין במשטרה, טען שהמאבק מקבל עדיפות עליונה: “המשטרה פועלת באינטנסיביות. יש ערים שבהן הצלחנו להרחיק את ראשי הארגונים. המפכ”ל הציב את הנושא כיעד מרכזי. לא הכול מדווח בתקשורת – אבל יש גם הצלחות משמעותיות”.
