איתי חוטר, סמנכ"ל כלכלה במרכז השלטון המקומי
טנגו, כך זה מרגיש לי. מדינת ישראל עושה צעד משמעותי אחד קדימה, ואחר כך חוזרת שניים אחורה.
מדינה שנמצאת בתנופה ובצמיחה, נבלמת וחוזרת אחורה. השיתוק הפוליטי וקרוסלת הבחירות שלא מפסיקה להסתובב, עושים לכולנו סחרחורת, גורמים לנזקים ולנשיגה לאחור, בחינוך, ברווחה, בבריאות ואפילו בביטחון האישי של כל אחד ואחת מאיתנו.
עשרות מאמרים וכתבות נכתבו על היותה של מדינת ישראל נס כלכלי. אפשר להתווכח ולהתפלמס על כך, אך על דבר אחד אין חולק, כי מצבה הגיאופוליטי של מדינת ישראל, כמו גם השינויים הדמוגרפיים החלים בה, מאתגרים יחדיו את הנס, כמו גם את קובעי המדיניות.
תקציב המדינה, אשר עומד על כ-400 מיליארד ₪, כולל עדיין שיעור גבוה של הוצאות לביטחון, ושיעור הוצאות נמוך של שירותים חברתיים בהשוואה למדינות ה-OECD, זאת על אף שבעשור האחרון, תוגברו תקציבים אלה באופן משמעותי.
אמרנו טנגו, הנה הטנגו – חרף מגמת השיפור, אשר באה לידי ביטוי בצמצום הוצאות הביטחון כאחוז מהתמ"ג, אל מול הגדלת שיעור ההוצאות החברתיות כאחוז מהתמ"ג, בשבועות האחרונים, יוצאות עוד ועוד הודעות תחת ידיהם של משרדי הממשלה, בדגש על אלו החברתיים, אשר מבשרות לרשויות המקומיות על קיצוץ בתקציבי תקנים, תוכניות ופרויקטים, כמעט בכל תחום מתחומי חיינו, בדגש על אלו החברתיים.
הראשונים להיפגע מקיצוצים אלה הן האוכלוסיות החלשות ביותר בחברה. משרד הרווחה והשירותים החברתיים כבר הודיע על קיצוץ בתוכנית הלאומית לילדים בסיכון, בתקציב לטיפול בקטינים נפגעי תקיפה מינית, בתקציב הטיפול בנוער וצעירים בסיכון ובתוכניות נוספות, המשרד לביטחון פנים הודיע על קיצוץ של מאות תקנים ברשויות המקומיות המיועדים להפעלת תוכניות למניעת אלימות בקרב בני הנוער ואוכלוסיות מוחלשות, ויש עוד דוגמאות למכביר.
ידוע לכל, כי הרשויות המקומיות בישראל הן זרוע הביצוע של המדינה לאספקת שירותים ממלכתיים רבים, בדגש על שירותי החינוך והשירותים החברתיים. קיצוץ בתקציבים המועברים לרשויות המקומיות, משפיע במישרין ובאופן מידי על היקף ועל איכות השירותים המסופקים לתושבים ולתלמידים במדינת ישראל.
בהתאם לקבוע בחוק יסוד משק המדינה, אם לא אושר תקציב המדינה לשנה נתונה, כפי שקורה בימים אלה ביחס לשנת 2020, רשאית הממשלה להוציא 1/12 מתקציב השנה הקודמת, בתוספת מדד המחירים לצרכן. מצב זה, מכונה "תקציב המשכי".
משרד האוצר נערך מבעוד מועד למצב זה, ולפיכך הכין מעין "תקציב צל" למשרדי הממשלה, לצורך שמירה על מסגרת התקציב ההמשכי. עד כאן, הכל נשמע סביר ולגיטמי, אלא שהתרגום שקיבלו הוראות החוק לביצוע באמצעות תקציב הצל, מייצר עיוותים בהקצאת המשאבים ובסדרי העדיפויות, גורם לנחיתות של השירותים החברתיים על פני אחרים, ומביא לפגיעה במעמדם של עובדי השלטון המקומי אל מול עמיתיהם עובדי השלטון המרכזי (על אף שאלה וגם אלה עובדי ציבור במלא מובן המילה).
כך למשל, קובע חוק יסוד משק המדינה, כי במסגרת התקציב ההמשכי, ייועדו התקציבים קודם כל לקיום התחייבויות המדינה מכוח חוק, חוזים ואמנות; וביתרה תשתמש הממשלה רק להפעלת שירותים חיוניים ופעולות שנכללו בחוק התקציב הקודם, לרבות כאלה שנכללו באמצעות שינויים תקציביים. בעוד ששכר עובדי המדינה נחשב להתחייבות שאין לפגוע בה במסגרת התקציב ההמשכי, תקציבי עתק של מיליארדי שקלים בתקציב המדינה המיועדים לתשלום שכר ברשויות המקומיות, אינם מוגדרים כתקציבי שכר בתקציב המדינה, כי אם תקציבי פעולות. תקציבי הפעולות, הם הראשונים "לחטוף" גזירות וקיצוצים. האם יעלה על הדעת שאותו הכסף, אשר מוגדר כתקציב קשיח בתקציבי הרשויות המקומיות לתשלום שכר, יוגדר כתקציב גמיש בתקציב המדינה, וככזה שניתן לפגוע בו בכל עת??
אחת משתיים, או שמדובר בפרשנות צינית של החוק, או שזה החוק ונדרש תיקונו בהקדם.
כך או כך, להנחיות המוצאות בימים אלו על ידי משרדי הממשלה, יהיו השלכות קשות -הרשויות המקומיות לא יוכלו לשאת על גבן את נטל המימון של שירותים אלה, הן יאלצו לחדול מאספקתם, וייקח מספר שנים לשקם, לבסס ולבנות מחדש את המנגנונים הדרושים לצורך הפעלתם.
עם כל הקושי שבדבר, הממשלה חייבת לגייס את מלוא תשומת הלב לעניין, ולמצוא את הדרך לשמור על רציפות העברת התקציבים לשירותים אלה, גם במסגרת התקציב ההמשכי.
ראה מידע נוסף..
